והפעם זה באמת נכון. אני שונא לעשות  טעויות של רגע. ולא, לא שתיתי אתמול יין.

לא יודע מה תפס אותי באותו רגע. אולי המשפט הזה ממש הפריע לי, אולי זה רק הראה לי כמה אנחנו רחוקים. אז כתבתי את מה שכתבתי, ואני מצטער על כל מילה שהיתה שם. ובכל זאת, החלטתי לא למחוק אותו. אבל רק שתדעו, שאני לא מסכים עם אף מילה ממה שכתוב שם.

נכון שלפעמים היא קרה, השיחות שלנו לא בדיוק שיחות, אבל טעיתי. ואני כל כך מצטער על זה.

אולי באותו רגע אבד לי החשק לדבר איתה, אבד לי החשק לדבר עם כולם בעצם. וזה לא רק בגלל זה, זה אולי בגלל המצב. כל הריחוק הזה שנמשך כבר המון זמן. כל הנתק הזה. ואני שונא להיות בנתק כזה עם אנשים שחשובים לי. וזה קרה גם עם אורי, ואחרי שדיברנו על זה הכל חזר לקדמותו =)

מה שאני לא מבין, על איזה דברים שקרו בעבר ודברים שקורים בהווה את מתכוונת? למה כשמפריע לך משהו את לא באה ומדברת על זה? בשביל מה הריחוק הזה, המשחקים האלה? למה לא הסברת לי בדיוק למה "אני לא אבין"?

אין לך מושג כמה את חשובה לי בתור ידידה, ואת זה את כבר יודעת. עכשיו את מבינה למה הנתק הזה כל כך מפריע לי?

אוף. אני מצטער על הכל :(

Aqua \ Turn Back Time

Give me time to reason,
give me time to think it through
Passing through the season,
where I cheated you
I will always have a cross to wear,
but the bolt reminds me I was there
So give me strength,
to face this test tonight
If only I could turn back time,
If only I had saved what I still had
If only I could turn back time,
I would stay for the night... for the night
Claim your right to science,
Claim your right to see the truth
Though my pangs of conscience,
Will drill a hole in you
I've seen it coming like a thief in the night,
I've seen it coming from the flesh of your light
So give me strength,
to face this test tonight
If only I could turn back time,
if only I had saved what I still had
if only I could turn back time,
I would stay

וגם כשמאושר לך, בעצם.

הפסק זמן הזה לא עזר בכלום. חוץ משבוע שקט ממסנג'ר, כלום.

אז חזרתי לשם, אחרי רבע שעה בערך היא היחידה ששלחה הודעה.

שאלתי אותה מה שלומה, היא מאושרת, וביקשה ממני לא לשאול אותה למה.

היא ישר עוצרת את הסיכוי לנהל איתה שיחה בכלל, אז מה הפלא שכבר הפסקתי לפתוח איתה שיחות, אם היא בכלל לא משתפת פעולה בהן?

שאלתי אותה, "בכל זאת לא לשאול? :-)" והיא עונה בקרירות הכל כך אופיינית לה...

לא לא... זה לא משהו שתבין.

אררר! מאיפה את יודעת מה אני אבין ומה לא? לפני שבוע בדיוק סיפרת לי מה קורה ביום רביעי. פתאום אני לא מבין?

אחרי כמה שניות, היא שואלת "למה לקחת פסק זמן? ממי נמאס לך?"   עניתי לה באותה דרך. זה לא כזה משנה, לא משהו שתביני.

נמאס לי מאנשים שמשחקים משחקים.

נמאס לי מהמשחקים של אותם אנשים.

נמאס לי שאף אחד שם לא יודע מה הוא רוצה מעצמו בכלל.

מה הקטע שלה לעזאזל??

היא רק הוכיחה שאני כלום בשבילה. כלום. אני כלום בשביל אף אחד, בעצם.

היא רק תקועה בעבר, והיא לא מנסה אפילו לצאת ממנו. חבל שבניתוח של רגעי עבר, אנשים מאבדים המון מהווה. עוד יותר חבל, שהם לא מבינים מה הם מפסידים.

אין לי כח יותר למשחקים האלה. יום כן, יום לא. סיימתי את השיחה אחרי 2 וחצי דקות מהרגע שהיא התחילה, והתנתקתי. מילא, כל הראש שלי מסתובב מהשפעת הזאת. ומחסור עצבני בשעות שינה, למי יש ראש לשיחות נפש בשעה כזאת. לא שזה היה קורה.. פחח. צחוקים.

פעם היה כל כך טוב, פעם היינו החברים הכי טובים. היינו משתפים אחד את השני בהכל, היינו מדברים המון. וזהו, זה נגמר. ואין שום סיכוי בעולם שזה יחזור, זה היה בעבר, ויישאר שם לנצח. והיא רק חיזקה את זה בשבועות האחרונים, אין שום סיכוי שזה יקרה. אבד לי החשק לשיחות האלה יותר, זה נגמר.

פלור 

כל כך מתגעגע אליה. עכשיו יותר מתמיד. לשיחות איתה, לאס אמ אסים הנדירים מיום כיפור, מהלונה פארק, מאיפה לא בעצם?

זאת היתה תקופה יפה, וטוב שהיא נגמרה. אין סיכוי לשכוח ממנה ואין לי מושג למה אני שלם עם זה שטוב שהיא נגמרה, אבל זה פשוט ככה. מדהים, מדהים שכל מה שעצר אותה מלהתקדם זאת העובדה שנולדתי שנה אחת אחריה. שום דבר, רק הגיל. טוב, אני די נוטה להסכים איתה אם אני מסתכל מנקודת המבט שלה, אבל אוף. לא יכלו לייצר אותי שנה אחת קודם????  הכל היה נראה אחרת, הכל היה טוב יותר עכשיו.

יומולדת

היום אני בן 16 ו-7 חודשים. ייפי יאיי! עוד 5 חודשים לרישיון הנכסף!

התשובה היא כלום. אבל כנראה הוא חושב אחרת. יופי לו.

דן.

למען הדיוק, דן התחמן.

בכניסה הראשונה שלו לפורום, הוא חירטט איזה ידיעה "בלעדית", שלא היה לה שום ביסוס, אפילו אלפית של ביסוס, בעולם המציאותי של המאה ה-21. אני בדקתי את זה מול גורמים רשמיים כדי להוכיח שהכל זה שטות אחת גמורה, פרסמתי את התגובה של הרשות השנייה בפורום, וזהו. הוא כנראה התייבש, וברח.

אבל הוא חזר! ובגרסה קרצייתית הרבה יותר. הוא מוריד ממני בדיוק את השירים שאני שומע, סבבה. פתאום הוא קורא לעצמו בכינוי די דומה לשלי, בקטנה. פתאום הוא פותח קומונה תפוזית, שהיא בערך.. העתק רע מאוד של הקומונה שלי, וזה כבר די עבר את הגבול. דיברתי איתו, אמרתי לו שזה ממש לא לעניין. הוא לא התייחס וניסה להסתתר מאחורי תירוצים מפגרים. שתקתי.

אבל די- נמאס. פתאום הוא מתחיל להתנהג בדיוק כמוני, וזה יוצא לו רע מאוד אגב. הוא נהיה כזה קרצייה שאף אחד לא סובל אותו, וכולם עם חיוכים צבועים רק בשביל לא ליצור בלאגן. אבל כמה אפשר? זה מרגיז!

ופתאום כשאני בא וכותב שם, הוא שותק. אבל לא מעריכים יותר. לא מעריכים את כל הוותיקים, כל אלה שבזכותם בעצם הפורום הזה הפך להיות מה שהוא. כל מי ששרץ שם במשך שלוש שנים, מי שתרם לפורום כל כך הרבה מבחינת תוכן, מבחינת מידע, ובעיקר מבחינה חברתית. פתאום כל גולש חדש נהיה מלך, ואת ה'זקנים' פשוט שוכחים. 

ולכן החלטתי שאני לא מסוגל להמשיך לכתוב בפורום הזה. נמאס לי, עבר לי החשק.

בלי להכנס לפילוסופיות, מכירים את הקטעים שאתם כל כך נהנים ממשהו ואז, ברגע אחד קטן, כל החשק וההנאה הזאת הופכת לדבר אחד קטן? בדיוק. כמו פיצוץ של כוכב.  חכו עוד 5 מיליארד שנה, גם אתם תזכו לראות את השמש הופכת לחור שחור, בערך בגודל של כדור טניס.

וזה אולי מה שאני מרגיש עם הבלוג הזה. אחרי חודש, אולי קצת יותר, של כתיבה, אני מרגיש שדי מיציתי את עצמי. אני מרגיש כבול, אני לא יכול לכתוב פה מה שבא לי. כאילו מישהו שם, מישהו לא ממש רצוי, קורא פה כל הזמן. זה לא שלא ידעתי שזה יגיע מתישהו, זה היה צפוי. אני פשוט לא בנוי למחויבות כזאת של בלוג. ונכון שזה לא בדיוק "מחוייבות", אבל זה משהו שדורש זמן והשקעה, מה שקצת קשה לי למצוא.  אני מעדיף לדבר עם מישהו שאני סומך עליו, מישהו שכיף לי איתו, ופחות לכתוב בבלוג. לא יודע, זה גם יוצא לי ככה בטבעיות.

ואולי זה רק ההשפעה של מזג האוויר המדכא? =\