התחלתי עם ההפרעות אכילה בגיל 12. זה התחיל עם משטר של 300 ק' ליום, אבל בגלל האופי הדפוק שלי וחוסר שליטה עצמית זה התדרדר לבולמיה.
מאז היא לא עוזבת אותי, היום תקופות טובות יותר וטובות פחות אבל מעולם לא היו תקופות בלעדיה. קשה לי להגיד את זה, אבל אני אוהבת אותה. לא יכולה בלעדיה, השירותים הם מקום המפלט שלי כשאני מרגישה רע. אני מוציאה הכל ומרגישה טהורה פתאום.
פתחתי יותר מעשרה בלוגים בנושא אני מאמינה. זה הבלוג האחרון, הפכתי את הכלום ומשהו פוסטים שהיו בו לטיוטיות, והנה אני שוב כאן.
יש לי גם בעיות שינה לא פתורות, קיבלתי כדורי שינה אבל אני לא ממש מקפידה לקחת אותם והם גם לא ממש עוזרים. ברגעים אלה ממש למשל אני ערה 28 שעות, ואלוהים יודע מתי אני אצליח להירדם.
אני בסך הכל חכמה, באמת שיש לי שכל, אתם חייבים להאמין לי. כשאני משקיעה אני מסוגלת הכל. הציונים שלי נהדרים, מספר ההעדרויות בשמיים, ממרץ לא דרכתי בבצפר ואפילו לא היה לי כח ללכת לקחת את התעודה אתמול. אני עולה ליב', אגב.
יש לי בעיות קשות עם עצם קיומה של אחותי הקטנה. בת שנתיים. אני מפונקת מאוד, חסרת אחריות ויש לי בעיות אקס לא פתורות.
היה נעים מאוד להכיר.
הייתי חייבת להוציא את כל זה. קצת להתמודד עם מי שאני באמת. אבל זהו, הכל הולך להשתנות בקרוב, אני לוקחת את עצמי בידיים.
חוזרת לדיאטה. חוזרת לשגרה, חוזרת לעצמי. אתם עוד תראו שיצא ממני משהו בסוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
