היתושים הם מהות חיינו. צילום, כי מילים לא מדברות אליי. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 כינוי:
אודליה.בת: 29 תמונה פרטים נוספים: אודות הבלוג הבלוגים הקבועים שלי קוראים אותי RSS: לקטעים לתגובות
| פוטוגרפי
- אודות
כשפתחתי את הבלוג לא היה לו כיוון. מהר מאוד הוא הפך לבלוג צילום. אני מודעת לזה שיש כאן רבים וטובים ממני, ושיש כאן רבים בעלי מצלמות טובות מהאוטומטית שלי, אבל צילום זאת התמכרות. התכלית של רוב הפוסטים הוא לחשוף את הנכנסים לרדיוס המצומצם שלי, מאחר ואסור לי להרחיק את המצלמה מהבית, כי היא כעיקרון של אמא. כשאני יוצאת לצלם אני צריכה לחפש במקומות הכי קטנים את הפלאים הכי גדולים. צמחים, חתולים וחרקים הם עיקר המודלים שלי, וגם חפצים, אפילו שני לא מתיימרת לצלם אותם הרבה. אני מעדיפה יצורים חיים. צילום הוא הסמים שלי. זה מרגיע אותי וגורם לי להרגיש טובה יותר. יש תקופות בהן אני חוזרת מביה"ס וישר מתחילה לצלם, אפילו שיש לי עוד מיליוני דברים לעשות. צילום הוא אחת מהאהבות הגדולות שלי. תפנית בעלילה - קנו לי מצלמה. עכשיו, אחרי שקנו לי אותה, פתאום מותר לי להביא תמונות מהעולם הגדול. מה שכן, עכשיו כשיש לי יותר אופציות במצלמה, החלטתי לוותר על עריכה כמעט לגמרי. כשאני עורכת את התמונות שלי, יש לי הרגשה שאני מנסה לעוות משהו באיך שהדברים נראו במקור, דבר שלא מתחבר לי אישית עם צילום. מה שכן אני מנסה להשתמש בכל האפשרויות שיש לי במצלמה: משחקי אייזו, משחקים עם האיזון הלבן ובכללי משחקים בהגדרות של הצבע, משחקי חדות וכו'. האמת היא שאני הרבה יותר גאה בעבודות שלי שלא מקבלות עריכה, כי אני מציגה אותן כמו שהן, מושלמות בעיני, בלי שהייתי צריכה לתקן אותן. כבר פיתחתי סלידה מעריכה, זה נראה לי מיותר ומזויף. חזרתי לערוך. נראה לי שזה עוד פרק בדף האודות שלי... אין לי הסבר ממש למעבר מהאידאולוגיה ההיא... צילום בשבילי הוא כלי. כלי שיוצר אינטראקציה הדדית בין המציאות החיצונית שלנו, שכוללת את כל הדברים הסובבים אותנו, לבין המציאות הפנימית שלנו, הלא היא מה שמתרוצץ במוחנו. המצלמה מתרגמת את האינטראקציה המיוחדת הזו לאמצעי חזותי. לשפה שאלו היודעים להתבונן יבינו הכי טוב. לשפה שאלו האוהבים לצלם יידעו לדבר בה, יותר טוב מכל שפה מוכרת אחרת. ו... התחדשתי בניקון די 80 הנהדרת! אני מתחילה לפתח כיוונים (כמובן שהבגרות שלי בצילום אחראית לכל העניין) ואני ממוקדת לכיוונים יחסית ספציפיים: התייחסות לכל אובייקט כאל חומר גלם ולא כאל האובייקט בפני עצמו, והקשר בין האדם לסביבתו, בעיקר כאשר היא זמנית. כמובן שאני עדיין מצלמת גם דברים נוספים וגם גימיקי למיניהם, אבל אני שואפת לשינוי בתודעה שלי מאחורי העינית בעקבות הפרויקט הזה. חזרה לבלוג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הבלוג משוייך לקטגוריות:
עכברי כפר
,
טיולים
,
צילום © הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאודליה. אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אודליה. ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
