פולניות נהנות פחות

אני נשבעת שאני לא מאוהבת.

לא מאוהבת בגבר היפהפה מבפנים ומבחוץ הזה

שמתייחס אליי כמו שמעולם אף גבר או אישה (חברה) לא התייחסו אליי.

שבאמת אכפת לו ממני עם אפס אינטרסים ואפס ניצול.

שמתחשב

שדואג

שמרים אותי

שבוכה מרוב שהוא לא רוצה שיכאב לי.

לא מאוהבת בו.

נשבעת.

לא מאוהבת אבל רוצה אותו יותר מהכל.

לא מאוהבת אבל מוכנה לוותר על אהבה בשבילו.

לא מאוהבת אבל כואב לי כל כך

שהוא לא רוצה אותי

ככה

יותר.

לא רוצה

ורוצה

רוצה בכנות

בתמימות

ברגישות,

בעוד שאני,

לראשונה בחיי,

רוצה גם בלהט,

בתשוקה

ביצר בוער-

אבל הוא לא רוצה.

הוא,

בניגוד אליי,

לא ויתר על אהבה

ולא מוכן להתפשר עליה.

ועם כמה שאני יקרה לו

וכמה שהוא רוצה אותי בחייו,

הוא מתחיל להבין

שאני מהווה לו מכשול להשגת האהבה הזאת.

עם הרגשות שלי

שהם אינם התאהבות

אבל הכל חוץ ממנה-

אני מטרפדת לו כל סיכוי לזוגיות.

ומילא שאני פוגעת בעצמי,

מילא שאני מרוסקת מזה שזה כבר לא זה יותר

מזה שזה כן זה עם אחרות-

בו אני לא אסלח לעצמי אם אפגע.

הוא האחרון שמגיע לו.

הגבר היפהפה הזה,

שבו אני בכלל לא מאוהבת,

זכאי להכי טוב שיש בעולם.

הוא לא פחות מיהלום

וזה לא פייר שאני אמנע ממנו למצוא את היהלום שלו.

אז אני צריכה לקחת צעד אחורה

ולהיפרד.

וזה לא משנה שאף אחד לא משתווה לו.

וזה לא משנה ש-5 גברים שונים שדיברתי איתם בינתיים לא מגיעים לקרסוליו,

לא מדגדגים לי את הלב בכלל-

אני חייבת לתת לו חופש.

לשנינו כואב.

שנינו נקשרנו מאוד.

אבל ידידות לא עובדת כשצד אחד רוצה יותר.

אפילו

כשהוא לא מאוהב בכלל.