it will be better to keep my mouth shut. |
| 10/2006
אני מתגעגעת לבלוג הזה. הכי אני אוהבת לחשוב שאני כותבת כמו חרא ואז לגלות שהוא עדיין קיים, ולפשפש אחורה ולראות שאפילו המחשבות שלי יכולות להיות שנונות מידי פעם. מעניין איך היה העולם שלי אם הייתי מעריכה את עצמי קצת יותר. לא משהו משמעותי, אתם יודעים, מן קמצוץ של 'וואלה, יש בי משהו שאין באחרים'. הדבר היחיד שאני באמת מודה עליו לאלוהים, זה שאת רגשי הנחיתות מול החברות שלי הורדתי. עכשיו זה רק אני מול עצמי.
ואני הולכת ומשתפרת, אבל לפעמים יש איזה בור ואני נתקעת בו יום או יומיים יותר מידי, אבל בסופו של דבר מישהו מושיט יד מלמעלה והכל חוזר להיות כרגיל. החיים שלי, הם לא השתנו בחודשים שלא רשמתי כאן. הרגשות שלי, אותו דבר כבר בערך שלוש שנים. אבל החום שעוטף אותי ומה שמחזק אותי, הוא די שונה, ואותו אני מעריכה באמת.
וואלה, אני ביב', אין לי חבר, יש לי מסגרת, ואין לי אהבה. רק ככה אני מצליחה להבין את החיים שלי, שהיחס בין מה שיש למה שאין הולך לטובת האין. אבל, כשיהיה, אז הכל יהיה טוב.
נכון?
| |
|