לשקוע בים של רחמים עצמיים.
ככה בא לי.מגיע לי,לא?
גם ככה כל העום הזה מלא ברחמים עצמיים כלפי עצמו.
רחמים שאין להם סוף ולא התחלה.
יש לי הרבה מצבי רוח כאלה,שאני מתחילה לחשוב מה אם,
ולה לא אכפת לה,ולמה אני כזאת וכזאת..
ועכשיו כשאני חושבת על זה,זה קצת כמו לתכנן את ההלוויה שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
