אני יושב כאן ומקליד מילים על המקלדת, מביט במסך ומהרהר לעצמי. עכשיו אנחנו ב-18 בספטמבר. זה חודש של חגים, ותיכף מגיע סוף ספטמבר ומתחיל אוקטובר. אני יוצא מהדירה הזו בסוף החודש, רוצה או לא רוצה, ועובר לדירה חדשה. אה, כן, שנה טובה לכולכם, שנה של דברים חדשים וחדשות טובות ורק בריאות שמחה ואושר.

בחדר הסמוך יש ערימת ניירות ומספר ארגזים ריקים. כל כך מעט דברים שצריך לארוז ועם זאת, נראים כל כך הרבה. תחושה מסויימת של דז'ה וו לאירוע לפני שנתיים בו ארזתי מעט דברים ובכל זאת נראו כל כך הרבה. אני שונא מעברים. תמיד יש איזה הרגשה טראומטית שמתקשרת אליהם.

בפעם הקודמת, יצאתי מדירה משותפת לאקסית ולי, בתל אביב ועברתי לחיפה. עכשיו אני עובר חזרה מדירה בחיפה, שהתרגלתי אליה כבר, לתל אביב, לדירה קטנה משותפת לי ולשותפה. אין בינינו כל קשר מלבד מעין "חוזה" למגורים בשותפות, כשיש לה חדר ולי חדר. ככה חוסכים כסף בתל אביב. הדירה ממש נחמדה, משופצת ואנחנו נכנסים מייד אחרי השיפוצים ככה שמקבלים הכל חדש. אין סלון או חדר עבודה. גם ככה לא צריך את אלה כשלא בונים אחד על השני למרות שמודה, השותפה חמודה, בהחלט. זה תמיד נעים לראות בחורה חמודה כשחוזרים הביתה מיום קשה בעבודה.

לפני שמצאתי את הדירה הזו, עברתי מסלול תלאות של חודשיים בהם חיפשתי להיכנס בדירת שותפים, המון ראיונות ו"ועדות קבלה" לדירות שכבר הכילו שותפים בתוכן. ראיתי מלא דירות מכל הסוגים, מלא שותפים או שותפות מכל הסוגים ובשלב מסויים כבר התחלתי להתייאש ולשקול דירת חדר לבד (יקרה יותר) או למצוא דירה שלמה ואז לחפש שותף\ה שירצו להיכנס. הפתרון האחרון דווקא נראה יותר נעים, כשאתה מהווה את ועדת הקבלה מאשר עומד תחת זכוכית מגדלת. ואז הגעתי לדירה מסויימת. כבר מרגע שנכנסתי היתה תקשורת מצויינת עם השותפה. מדברים קצת, מקשקשים, צוחקים. אם אתה רוצה לכבוש בחורה, תצחיק אותה, תהיה מקסים, תתעניין בה, אבל בעיקר תצחיק אותה. כבר אז הייתי עייף ויגע מכל החיפושים, שפשוט ניסיתי "לירות" בכל הכלים. מצחיק (אותי), אבל זה עבד עם האקסית וזה גם עבד עם הבחורה הזו שהשתכנעה שכזה שותף עם הומור ומזג טוב היא רוצה. באותו רגע, היות והיא רצתה לצאת מהדירה הזו, להצטמצם בשכר הדירה ולעבור דירה, רק לא ידעה עם מי לעשות את זה. ברגע שהיתה לנו תקשורת טובה, היא ידעה שהיא רוצה לעשות את זה איתי והציעה לי בדוגרי לחפש דירה ביחד. זה היה קצת שוק – לחזור לחפש דירות? שוב?? אבל אז ראיתי את ההיגיון בהצעה, לפחות יש לי עם מי לחפש שזה יותר נוח, ויש לי אפשרות להשיג דירה יותר טובה. "יאללה", אמרתי. סגרנו עסק. במקסימום הייתי נכנס כשותף בדירה המקורית שלה. גם כך החוזה שלי תיכף נגמר ובעל הבית מוכר את הדירה וכבר במו"מ על המחיר. אני רק מקווה שהוא ימכור את הדירה בספטמבר כדי שיהיה אפשר להסדיר את החשבונות ושיחזיר לי את הערבונות בלי להוסיף כסף על אוקטובר.

אחרי שלושה ארבעה ימים של חיפושים גם סגרנו על הדירה. במיקום מצוין במרכז העיר (לא, הו, לא, לא אומר איפה. זה ברור, אחרי הכל זה בלוג!). החוזה והשכ"ד בסדר גמור וכו'. נכנס בספטמבר והיא באוקטובר. מה זה משנה כמה בעיות יש בדרך, תקופת חגים, בעל הבית שלי, חשבונות קטנים, חלוקות וכל מיני דברים. אני גם ככה רוצה לעבור כבר לעיר הזו שנשבעתי שיותר אני לא חוזר אליה, שנשבעתי שאני לא מחבב אותה. ככה זה כששברו לך את הלב דאז, אבל הזמן מרפא הרבה דברים וכשאין ברירה, עובדים איפה שיש יותר כסף, גם אם זה בעיר הזו שאין לה לב אלא רק ריח של כסף.

וכך, הזמן שיש לי כדי להסדיר את המעבר נורא קצר, דווקא עכשיו, בחודש של חגים... וכל יום שעובר אני מביט על הארגזים הריקים, יודע שאם אני רוצה, תוך יומיים אני סוגר את הכל, ומוכן למובילים אבל לא רוצה באמת לעשות את זה, לעזוב משהו מוכר, גם אם זה מתבטא בשיפור התנאים: שבמקום להיות לבד, יש עוד מישהו בבית, שבמקום שעתיים הלוך ושוב מהעבודה, אני נמצא במרחק חצי שעה מהמשרד, שיש לי "בסיס בית" לחזור אליו בתום יום העבודה בלי לחזור הרוג מאוחר בלילה, שאפשר לצאת מהבית לפגוש אנשים כי הוא קרוב להכל. כשאני מביט בארגזים אני גם יודע שאין לי ברירה, יש דברים שצריך לעשות, רוצים או לא רוצים, וניגש אליהם באיטיות, מסדר את הדברים בתוכם, לרגע בו יהיה צריך להעמיס אותם. אני גם יודע שאסתגל לתנאים החדשים בלי בעיה ושהם הפעם יהיו לטובתי מאשר בעבר בו היו אולי טובים אבל לא לטובתי.

טוב, צריך אז צריך. לילה טוב. שנה טובה וחתימה טובה לכולכם. מקווה לעדכן מהדירה החדשה או לפני כן. נראה. אני מאחל לעצמי שזו תהיה שנה של התחלות חדשות, אנשים חדשים ורק דברים טובים.