לשאוף לנשוף

ללי ישנה לידי ונוחרת מעדנות. באמת מעדנות, לא כמו אחותה שנחרה כמו פיל עד הניתוח.

לפני שהיא נרדמה היא משמשה לי את השדיים במרץ, והופס, עברה לארץ השינה. 

אני נשארתי לחשוב על זה שכבר עבר שבוע מאז שהפסקתי להניק אותה.

די, משכתי עד גיל שנתיים כמעט, זה כבר באמת היה לא אלגנטי ואני יודעת שחייבים להפסיק.

אבל היום, במקלחת, כשבדקתי, ראיתי שזהו, נגמר החלב.

נשבר לי קצת הלב. 

גם טליונת ינקה עד שהייתה בת פסיק לשנתיים.

התחלתי לנסות להיכנס להריון כשהיא הייתה בת שלוש, ואחד הדברים הכי חזקים היו "לא סביר שאני לא אניק יותר."

שנתיים ניסיתי. שמונה תשובות שליליות. 

שני הריונות שנפלו ממש בהתחלה.

וכל הזמן שאלתי את עצמי, "מה, אני לא אניק אף אחד יותר?"

ואז זה קרה, הריתי, הכול היה בסדר.

אפילו נולדה תינוקת שמהרגע הראשון ידעה איך עושים הכול.

ולשתינו היה כיף עם זה.

אבל די, צריך להפסיק מתישהו.

אז הפסקתי.

וכשאני חושבת על זה, וחושבת על זה שאני לא אניק אף אחד יותר זה נורא מעציב אותי. 

אבל ככה מתבגרים. 

אוף.