סמוראי הכורסה

היש עוד ביניכם מי שלא צפה? רוצו-אוצו. כי זה טוב. עכשיו, לשאלה, למה זה טוב, תהיה תשובה מורכבת קצת ויתר, שתערב סוג של ספויילרים.

ובכן, מה בדיוק היה כל-כך טוב בסדרה הזאת?

האם זה הדמויות ה"עגולות"? - לא. הדמויות לא היו הגיוניות מלכתחילה וההתפתחויות שחלו בהן היו הגיוניות עוד פחות.

האם זה הדיאלוגים? - לא. אלה היו פשוט מתחת לכל ביקורת, ומשפטי הזן שראסטי קול (דמותו של מת'יו מקונהי) היה פולט מדי פעם, גורמים לפסיכולוגיה בשקל וקאוצ'רים טלוויזיוניים להתמוגג - זה החומר ממנו עשויים חלומותיהם.

האם זו מקוריות העלילה? - לא באמת. כל-כולה הייתה מורכבת מקלישאות, או, במקרה הטוב - הודבקה מסוגות בלשיות שונות ומוכרות היטב.

האם זו עוצמת החידה הבלשית? - בחייכם, אחרי פרק הסיום, שבו הר הוליד עכבר, גם המעריץ השרוף ביותר של הסדרה לא יוכל לטעון בכנות שהייתה זו סדרה בלשית חזקה.

אבל מה כן? תראו, אין ספק שבכל מה שקשור לתסריט, הסדרה הייתה חלשה עד מחורבנת, כלומר כל אלה שמיהרו להכתיר את יוצר הסדרה, הסופר ניק פיזולטו, בתור דייויד צ'ייס ("סופרנוס") החדש, או, לכל הפחות, בתור דייויד סיימון ("הסמויה") - אכלו את הכובע. המלך הוא ערום לגמרי.

מי שהפך את הסדרה טובה היו, בסדר יורד:

1. קארי ג'וג'י פוקונאגה, הבמאי - שהפגין לעולם שגם מחתיכת דראק דיכאונית הוא מסוגל ליצור ממתק מפתה. תכל'ס, הבחור פשוט העניק לכולנו כיתת אמן במה שהגויים מכנים story telling. באמת שכל הכבוד לו.

2. צמד החמד הרלסון ומקונהי - הבחורים פשוט תותחים, והכימיה ביניהם אדירה.

3. מת'יו מקונהי עצמו. תמיד ראו שהוא שחקן טוב, אבל המהפך התדמיתי שלו בשנים האחרונות העניק לנו שחקן מצוין.

4. שלושת המלהקות (קרומר, לואיס ופוגל), שבחרו היטב את הטאלנטים. לדוגמה, את האח מוזון מ"הסמויה"/

לא שהתסריט המחורבן העניק לו את ההזדמנות לעשות עם עצמו משהו, אבל עדיין - נעים לראות אותו.

5. ובמקום האחרון ברשימת המוצלחים - אדם ארקפאו, הצלם, והקדוש ברוך הוא, בורא נופי לואיזיאנה - אין כמוכם.

למי שלא הבין, יש לי חששות רציניים מאוד לקראת העונה הבאה - הרי כולם חוץ מהיוצר יוחלפו או עלולים להתחלף, כך שנקבל את כל הרע בלי הטוב.

נחיה ונראה.