האני החדשה פוגשת את האני של פעם.

צלילה עמוקה למי שהייתי פעם, ואני מתעמתת מחדש עם הצלקות שהותיר בי מ'.

נזכרת בחברות שנשארו חברות רק בפייסבוק, בתעלולים ודרמות של פעם ובאופן מפתיע - קצת מתגעגעת.

עבר הרבה זמן, קרו הרבה דברים, ולא באמת הייתי משנה משהו במה שנהיה ממני (ממ... במחשבה שניה, הייתי מוותרת על כמה קילוגרמים....) אבל פתאום עולות הרבה מחשבות. הרבה געגועים לגרסה הנאיבית מוקפת החברות והידידים. 

הנישואין שואבים אותי, ובלי לשים לב אני בת זוג,חברה, טבחית, מנקה, מאהבת. 

נגמרו הימים של להכנס לחדר שהוא רק שלי ולהסתגר עד אור הבוקר, וגם נגמרו לילות של חוסר שינה ובדידות. אני עדיין מפיקה עונג צרוף מלעשות פיפי באמצע הלילה רק כדי לחזור לעיניים הירוקות שלו שנפתחות בקושי ושואלות "הכל בסדר?".

עברנו הרבה יחד, כזוג.

מוות של סבתא אהובה, פציעה של אבא, ארגון חתונה בשלט רחוק (מי שמע על כלה שמארגנת את החתונה שלה מאוסטרליה?), שני מעברי דירה, אשפוזים ארוכים בבית חולים, הפלה, צו שמונה, עוד הפלה. אם לא הוא, לא הייתי מצליחה לעמוד על הרגליים כרגע. אני, שרגילה לבד, שאוהבת לבד - לא יכולה בלעדיו.

החום משגע אותי. גורם לי לטפס על הקירות והמחשבות מבעבעות. עוד לא התחיל הקיץ ואני כבר מתפללת שייגמר.