אחותי עוברת השבוע לגור יחד עם בן זוגה.
אצלנו במשפחה לא עבורים סתם לגור עם חבר ואף אחת מאיתנו לא נדדה בין בתי החברים שלה באופן קבע. כלומר, לעבור לגור איתו זה צעד בעל משמעות כצעד מקדים להתמסדות.
עם כל המחשבות על מעבר עולות אצלה המחשבות על התמסדות וזה מחזיר אותי לימים שלפני החתונה...כמה התלבטתי.... זה לא פשוט לקבל החלטה כזו ועוד להכריז עליה קבל עם ועידה. ושלא תחשבו שלא אהבתי את בן זוגי אהבה עזה לפני החתונה.... אבל אין קשר, הפחד מכריע והראש עובד.
אז נכון שלעבור לגור עם החבר זה לא אותו דבר אבל זה בהחלט מעלה הרבה שאלות. האם הוא הבחור הנכון בשבילי? האם יהיה לי טוב עימו? האם הוא יהיה קשוב לצרכי? האם ההחלטות שלנו והרצונות שלנו משתלבים? מתנגשים? איך נסתדר במקרה של התנגשות רצונות ועוד ועוד ועוד....
השאלות הכי מרגיזות אותן צריך לסלק מייד הן האם החברים שלי יאהבו אותו? האם הוא יסתדר עם כולם? האם החברים שלו יאהבו אותי?
אבל אלו לא השאלות החשובות. היא לא הולכת לגור עם החברים שלה או החברים שלו. היא הולכת לגור איתו ורק איתו. איתו היא קמה בבוקר והולכת לישון בלילה ובעתיד איתו היא תביא ילדים ותקים משפחה. וכל עניין החברים הופך להיות למשני הרבה יותר.
וזה מה שאמרתי לה. יש רק כמה שאלות שהן המכריעות בעיני, האם הוא טוב אליך? האם הוא מכבד אותך? האם מתחשב ברצונותיך? האם הוא פתוח להקשיב ולשמוע? האם הוא מוכן להתגמש? כל היתר לא משנה כי בכל דילמה עולות שאלות נוספות אבל כשיש כבוד הבנה ופתיחות הכל יכול להסתדר.
אני מאחלת להם רק אהבה ובהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
