carpe diem

אני דוממת ולראשונה זה הרמוני

הימים שלי פחות עצובים והלילות שלי כבר לא מהולים בבכי

הגעתי לסוג של השלמה עם עצמי ואני עדיין מנסה להכיר אותי טוב יותר

הכל זה תהליך ואני נפש שלא מפסיקה להשתנות לרגע

והעולם קטן עלי והחיים מזמינים ואני רוצה לחוות הכול ולאבד את עצמי בתוך השיגעון והטירוף

לצנוחלצרוח לקרוס להשתגע ולאבד שליטה על עצמי עד שאפול

ואז,אז שאקום,כמו עוף החול אחזור לתחייה בהדר עשן ופאר חצרוצרות

אני מרגישה אלמותית לפעמים וזה מסוכן לי

סה"כ עוד ברייה חסרת משמעות