השקיעה האחרונה שלי ניראית כמו בכי עצור ותשוקה לא ממומשת.
אתה גורם לי לרצות להפוצץ מרגשות,
עוררת בתוכי משהו שמזמן חשבתי שלא נמצא,קיים,משהו שהטלתי בו ספק
ובאת,באת וצבעת לי את החיים בגוונים של זריחה והתחלה חדשה
ופתאום משהו קטן התחיל לגדול בתוך הריק שהיה בתוכי
פתאום אני פחות מחפשת משהו שלא ידעתי מהו
פחות אבודה
וזה כל כך מפחיד אותי שזה גורם לי לרצות להתקפל לעצמי כמו אולר
אני מרגישה שאני רצה במהירות שיא אל עבר צוק שמסתיר את אלוהים
חווה את הנוף האדרנלין הרוח החופש
אבל לא מספיקה לעצור את עצמי מהנפילה.
פתאום אני מרגישה שיש לי הרבה יותר מה לאבד...
ילדה מגודלת בת 20 שעדיין כותבת בבלוג,זה מרגיש לי לפעמים פאטתי
אבל הרצון שאנשים שלא מכירים אותי כן יראו אותי חשופה
זה כמו סטייה,כמו סטייה של ערום מול אנשים שלא יודעים את פניי או שמי
אני מרגישה שאם אני לא אחלק את המחשבות והרגשות שלי בין אנשים אחרים
אני אקרוס תחת המעמסה
אני כל כך הרבה רצונות ורגשות בברייה חסרת משמעות אחת
והנשימות האלה,החופש הזה
לחלוק איתך,לקלף עוד מסיכה ועוד מסיכה של עץ רקוב ואולי להגיע לגזע טרי וחדש יותר
ירוק כזה שגורם לך לאהוב את כל הדברים בעולם באותו רגע
שאתה יושב במקום יפה,וקר ,כל כך קר שיש לך עור ברווז בכל הגוף ואתה שומע רק את הרוח
והקור גורם לך להרגיש הכי חי שבעולם.
ככה אתה גורם לי להרגיש,ואני קצת מפחדת להודות בזה...
כל כך הרבה דברים עוברים עליי בזמן האחרון,כל כך הרבה לחצים מההורים מהחברים מהצבא
אם לא אתה הייתי קורסת
ואני מפחדת שזה נשמע קצת תלותי אבל זה תלותי וטוב לי,ומפחיד לי
ואני כל היום נלחמת עם הרצון לאכול,יותר נכון עם הרצון להקיא,
ואני לא יודעת מאיפה באים לי הבולמוסים האלה לאחרונה ואולי זה מהלחץ ומכל כך הרבה דברים שמשתנים ומדירים שינה מעיני
ואני רוצה שזה יעלם אני מפחדת לחזור לזה אני מפחדת להיכנס למעגל הזה בחזרה שיצאתי ממנו עם השיינים
ואני כל היוום חושבת רק על אוכל,גם כשאני לא רעבה,אני רוצה לאכול הכול ולהוציא את זה ולהרגיש טיפה יותר מושלמת וטיפה יותר טוב עם עצמי
אבל זין על זה אני ממש יותר חזקה מזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^keti^