טוב לי.

אבל גם רע לי.

ואני מתוסכלת טיפה.

כשלא מרשים לי לצאת, אני רוצה לצאת.

כשאין לי כסף, אני רוצה שיהיה לי ושאני אצא.

כשאני עובדת, אני רוצה לצאת אח"כ.

כשאני בבצפר, אני רוצה להיות בבית ולישון.

כשלחברה רע, גם לי רע ואני רוצה שיהיה לשתינו טוב.

כשאני לא רוצה מישהו, תמיד יש יותר מאחד.

כשאני מפחדת להכשל, אני בוכה.

כשאני מפחדת לאכזב, אני שותקת.

כשאני רוצה לצעוק, אני צועקת וכשאני רוצה לבכות אני מציירת.

אבל תמיד..

כשיש לי יום שלם ללא מעש, אני לא עושה שומדבר.

וכשיש לי כסף, אין לי חשק לצאת.

וכשאין לי עבודה, אין לי תירוץ לצאת עד השעות הקטנות של הלילה.

כשאני מבריזה, אני עדיין רוצה לישון.

וכשלחברה טוב, אז גם לי טוב. ולפעמים יותר מידי טוב לי, שאני רוצה שיהיה קצת רע..

וכשאני רוצה מישהו, תמיד אין אפחד.

וכשאני לא נכשלת, אני מאושרת. ולפעמים גם מצפה ליותר..

כשאני מאכזבת, אני בוכה.

ותמיד.. אבל תמיד..

כשאני רוצה להיות עם עצמי, אני מוצאת לי את היום הכי גרוע לעשות את זה.

אני רוצה את זה.

אבל אין לי את הכוחות להחזיק את זה.

ואני אפגע בו, אבל אני לא יודעת אם זה מתאים לי.

וכשאני אאכזב אותו, אני אבכה.

וכשלא יהיה לי אף אחד, אני ארצה אותו.

כי הוא יודע איך להתנהג. אוהו, כמה שהוא יודע..

הוא כל מה שלא היה לי בקשר הקודם.

ואני לא יודעת מה לעשות.

כי אם אני אגמור, זה לא יחזור.

אבל בנתיים אני לא רוצה לשחק בו. הוא לא בובה.

ואני לא רוצה לפגוע באף אחד ואין לי כוח לזיוני שכל האלה ולרגשות אשמה ואני רק רוצה

ללכת ממש רחוק מכאן ולשבת עם עצמי מצידי שזה יהיה על החוף או בחדר מרוחק מאנשים

רק שאני ארגע ואתנקה ממחשבות ואחזור לכאן רגועה ויודעת בדיוק מה אני רוצה כי זה פשוט

מעיק. ורע. ומכעיס. ומעייף..

כשאת משקיעה את כל המאמץ שלך במשהו.

את מצפה שזה יעבוד.

משום מה אני רק מקווה..

די כבר יא בכיינית, יש אחרייך יותר מבחור אחד, נכשלת רק בתנ"ך וחוץ מזה הכל בסדר.

Funkin' A