אז כן, כולנו יושבות ומחכות, סופרות את השעות, ולו ידענו איך לעשות כאן ספירה לאחור, ברור, כאילו דה שהיינו שמות את זה כאן, אבל ביום שישי הקרוב יאיר, נירו יאיר, לפיד, בן האדמו"ר טומי, עומד להתחיל להגיש לנו את החדשות שלנו.
אין מה לדאוג, עולמנו יהיה מעולה. עולמנוו מצוין, כי נוכל לבהות במאמי שלנו, יו יאיר, אתה המלך, המשיח, העליון, הגדול, הגיבור, הנהדר. מאמי! מאמי! מאמי!
ולא רק שלראות אותו יעשה לנו את העולם מווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווושלם ו100מ, אנחנו גם יודעות שהחדשות שהוא יראה לנו יהיו חדשות טובות.
איך אנחנו יודעות אתן שואלות? כאילו, דה, וי, ברור, הוא כתב את זה בעיתון שלו!!!111111!!
אתמול או שלשום לכבוד השנה החדשה המאמי, יאיר, נירו יאיר, לפיד כתב לנו שאין לנו מה להתלונן. אנחנו נוסעים לטורקיה, אז אנחנו לא מתלוננים. הוא אומר לנו שהכל טוב. זה רק התשקורת שבגללה אנחנו חושבות שרע לנו ומתלוננות כל היום. אתה טועה יאיר, אנחנו מתלוננות כל היום כי אנחנו לא איתך!!1 לכן רע לנו, לכן אנחנו מתלוננות. אבל אחרי שנתחיל לראות אותך נותן לנו בחדשות הטובות, אז נפסיק להתלונן. נקליט את החדשות איתך ונריץ אותן כל השבוע, כי אז בטוח לא נתלונן. בכלל התשקורת הזאת עם הדברים הרעים שהיא כל הזמן כותבת. אנחנו אומרות להרוג את כל העיתונאים ועושי דברם. אופס, רגע, זה אומר שגם יאיר המאמי שלנו יקרה לו משהו רע. בעצם גם לאבא שלו. אויש, לא טוב. זה כל כך מסובך, שבגלל התקשורת אנחנו כל הזמן מתלוננות, והנה על גבי התקשורת יאיר אומר לנו להפסיק להתלונן. אז אנחנו עכשיו מתלוננות שיאיר בתקשורת אומר לנו להפסיק להתלונן.
אבל אנחנו נקשיב ליאיר. אנחנו נפסיק להתלונן, ונראה, כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה. ואם לא, אז ביום שישי הקרוב עת נתמוגג מול המאמי שלנו בכחול אפור שהרבה יותר הולם את עיניו השזופות ואת מראהו הכחוש, מאשר השחור המרזה והמדכא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
