הלב מתחיל להרפא, הנפש פחות מצולקת

אפשר לומר שאני מאושרת. כן, למרות שאני לא מסופקת תמידית. למרות עשרת הקילואים שנשארו מהלידה. למרות שהפוסט הקודם נקטע וגם הרבה ספלי קפה חמים ומזמינים נותרים מלאים וקרים אחרי שהסופגניה שלי מחליטה להתעורר.

כמה כיף בלי סודות, בלי הרעבה עצמית, בלי בתי חולים וילד כחוש שפולט בלי סוף כמו שהיה לפני 9 שנים עם מיכאל שלי.

הנה היא בוכה..המשך יבוא