(8:58)

אין צורך שתשאלו הפעם. פימה לא הגיע, זה אומר שיש לי ארבע שיעורים חופשיים להעביר עד שאני אצטרך להכנס לכתה של מיסז ארז. ארבע! והנני כאן, בבי"ס. ארבע! רוסקיא אטה גאבנו... (וזה גם מתאים הפעם!)
 
אתמול היה יום חצי שואה. הוא היה שואה בתכנון (לקום בסביבות שבע, להגיע לשעתיים לשון ועוד שעתיים תולדות האומנות, לבלות שעה בספרייה והביתה. לתרגל מתמטיקה כמה שאני יכולה, בארבע חונכות עד שש, ברגע שאני יוצאת משם להתחיל ללכת ליגאל אלון ולקוות שלא יירד גשם. שש וחצי עד שמונה מתמטיקה, והביתה, סוף סוף..), בפועל חלקית מפתיע לטובה, חלקית יותר שואה ממה שצריך (זה מתקזז, לא?).
קמתי בשבע וחצי, פספסתי את ההסעה בקצת, תפסתי טרמפ עם אמא (הוו, דיברנו בערב שלישי והרגענו שוב את הרוחות - תרתי משמע - עד לפעם הבאה) ואיחרתי לשיעור לשון רק בעשר דקות. וויי טו גו ג'ס :) השתדלתי להקשיב כמה שיותר - לא היה לי מה לכתוב כי עברו על ש"ב (אין לי מושג מתי לאחרונה הייתי בשיעור לשון, אל תצפו שיהיו לי שיעורים. זה שהתחלתי ללמוד מתמטיקה לא אומר שאתם צריכים להתלהב ולפתח ציפיות וכאלה), וכשעברנו להבעה (והתחלנו ללמוד על דיבור ישיר ודיבור עקיף) הייתי כבר לגמרי עם הכיתה. זה די מגניב לדעת מה הולך סביבך בשיעור, דווקא. בתולדות היה ממש מצחיק - אנחנו בדיוק לומדים על ואן אייק ודה וינצ'י, שבמקרה המציאו את צבעי השמן באותו הזמן (דה וינצ'י באיטליה, ואן אייק בהולנד)(רק שדה וינצ'י היה עמה ופשוט הוסיף שמן לאבקת צבע שעורבבה במים, והרי מים ושמן דוחים האחד את השני, ככה שעוד בימיו הציורים שלו התחילו להתקלף, וכל מיני סטודנטים לאומנות מרחבי העולם מנסים לתקן ולשחזר יצירות שלו. מי מוכשר?). בכל מקרה, היא ממש התפארה באשלית העומק הכ"כ מוצלחת שהוא הצליח ליצור (והוא היה הראשון) עם תיאורית קווים או משהו כזה (נו, אתם יודעים, אופטיקה ושטויות), וכשעברנו על "הסעודה האחרונה" (ציור קיר), נוצרה אי הבנה ממש מבלבלת בינינו לבין המורה - היא כל הזמן ניסתה להבהיר לנו שהחלונות מאחוריהם הם לא אמיתיים אלא בסה"כ ציור, וניסנו לשאול אותה אם הם אמיתיים בציור, והיא הבינה את זה בתור יש-חלונות-על-הקיר-שעליו-דה-וינצ'י-צייר, וכולה כזה "לא, לא, זה ציור!", ואז אנחנו חשבנו שבתוך הציור, מאחורי ישו (ג'ייס, השיער שלך ארך! ואת ג'ינג'ית! לפי דה וינצ'י. או משהו) והחמולה שלו מצויירים חלונות, ולא הבנו למה יש להם ציורים של חלונות על הקיר. תודו שלא הייתם ישנים בלילה אם לא הייתי מוסרת לכם את כל המידע המאוד-מאוד חיוני הזה? לא נורא, תשכילו קצת, דה וינצ'י לא יהרוג אתכם (רק יהתל בבינתכם, מואהאהאהא!). את השיעור הנוסף שלי בספרייה זכיתי לבלות עם לא אחר מאשר הברווז הבוגד שנוטש את הדסים בימים הקרובים (עזבו שאני כמעט עשיתי את אותו הדבר, הכמעט נותן לי את הזכות לדבר ככה!) - מי אם לא קאצ'קה. והפאנקיסטיות שלו לא מסכימות לעזוב אותו לרגע, יא ראבאק! בבית, עבדתי כמעט מהרגע שהגעתי עד עשרים לארבע על מתמטיקה במקביל לפזילה ממושכת אל עבר מסך המחשב (הודעות מאיתמר, אלא מה). ובחונכות, אלי ממש הפתיע אותי. הילד הזה משתפר בצורה שלא תיאמן, אמא שלו תופסת ממני חצי אלוהים (לאן הלך החצי השני? :[). נראה שאני בכל זאת אישאר:)) בדרך ליגאל אלון היה טפטוף קל עד בינוני, שהפך לגשם אמיתי בדיוק כשהגעתי לרחוב קורצ'אק (שבו ממוקם יגאל אלון), לשם שינוי. ואז הזאתי שאחראית על מרכז הלמידה אמרה שאני לא רשומה, ואז היה לי ריב ממש מעצבן עם אבא שלי (מי צריך בלוג כשיש איתמר?), ואז הלכתי הביתה בגשם, בעצבים מטורפים. בשורה התחתונה, אני מתכוונת ללמוד מתמטיקה בעצמי, אני באמת לא חושבת שאני צריכה את השיעוריה האלה, קצת יותר מאוחר הצלחתי להסביר את זה גם לאבא ולהרגיע אותו. וכך, יקיריי, חוסכים מעצמכם הרבה ח"ח ("חוסר חיים, אלא מה?" - דליה בלונדינית מכדי להבין ר"ת של הצבא)...
היום איתמר (כשהוא מסיים את הבגרות בתנ"ך), מחר בערב איתמר (אחרי ארוחת הערב המשפחתית), עד שבת בערב (עד שההורים שלי יבואו לקחתני :/). כמו שצריך, פיצוי נאות על כמעט שבוע שלם שלא התראינו בו.
 ואת השעתיים הבאות אבלה בפתירת תרגילים, לקחתי לזהבי את המחברת... :/

משמאלי עם המחשב, זאת בחורה עם טעם מאוד דומה לשלי במוזיקה ישראלית, ואני כל הזמן פוזלת לה למסך (לא דייקתי עד היום במילים של "אם כבר", מסתאבר), אין לה אינטרנט בבית כנראה והיא ח"ח כמוני, ככה שהיא בודקת מילים לשירים שהיא אוהבת וכותבת את הליריקות במחברת המיוחדת שלה (על משקל "משמאלי עם הגיטרה, זה איתי - והוא בתול עדיין, אין לו חברה..."). קצת אחריה יושב לו הילד מקליפורניה (בזכותו, איתמר, הולך להיות לך אימייל בגוגל!), אחריו יונתן (זה שדומה לדניאל מאמירקן היסטורי איקס). מאחוריי ג'וני מסביר ליעל על איזה סרט או משהו עם רובוט שצריך הרבה ריכוז כדי להכין תה. ואם כבר האנשים החברה שלי בחדר משאבים - יש לנו זוג חביב בביה"ס, שאני כל הזמן רואה מתנשק בדשא ומחזיק ידיים בהסעות, ואפילו יצא לי להתקל בבחור על קו 11 המפורסם. אני לא יכולה שלא לתהות, בכל פעם שאני רואה אותם, מה יקרה כשהם ייפרדו. זה נראה לי די קטלני לצאת עם מישהו מביה"ס שלך... בכל מקרה, הבחור (עם הקול שדומה לזה של דניאל (לא מאמריקה איקס, המולדובני) באופן מטריד) גר באבן יהודה, הבחורה בקדימה (לפי מה ששמתי לב אליו בהסעות, ולמרות שאני קצת סטוקית שלהם, יש מצב שזה הפוך), וכרגע גיליתי שקוראים לה אלינור. משעשע. (אבל היא ככל הנראה חברה של גל זית, כי היא עוזרת לה פה עם משהו, אז... איכס!)

עד העונג הבא?    - עד שנשלים ה-כ-ל.