כעבור ארבע וחצי חודשים בערך, החלטתי לפרסם את יומן המסע מטיול הזוועות בבריטניה. הגיע הזמן, לא?
זה לא כזה ארוך כמו שזה נראה. באמת!
(1.8.2004, 01:32 לפי שעון ישראל.)
"זה היילנדס, יא עיוני!"
אני חושבת שזאת הפעם ראשונה שאני כותבת יומן מסע... בעצם, לא – בטיסה לצרפת (בבת-מצווה שלי) ניסיתי לכתוב יומן מסע. לא הלך משהו, נראה לי שכתבתי רק על איזה יום או יומיים. נו, לא נורא.
הטיסה עצמה, היתה... לא משהו. אבל בסדר. בריטיש איירווייז, לכו תאהבו. הנוף היה מדהים, אבל. בטיסה חזרה, לא מעניין אותי – אני מוכרחה לצלם! אה, אל תשאלו איזה אוטו שווה קיבלנו...! וולבו חדש, כחול ומאגניב. אני לא מבינה כלום במכוניות, אבל האוטו הזה יפה אחושרמוטה, נקי (כי הוא חדש) ומרווח (דבר מאוד חשוב כשנוסעים עם אח שלי). הוא שאווה מבחינתי! ^-^
כמובן שלאורך כל היום כולם רבו עם כולם, ואת השאלה "אז למה באת בכלל?!" הפניתי לאחי כל חמש דקות, אחרי מרתון קיטורים מעצבן נוסף שלו. ועכשיו, אחרי כל הכאסח, הוא בכל זאת נוקש בשיניו ונוחר לו במיטה שמולי. אל תדאגו, לפני שאני אלך לישון אני אצעק עליו שיפסיק לנחור. והוא יפסיק, מההלם. הוא אפילו לא יתעורר.
הדירה הזאת היא חצי ארמון, ובכלל, כל המדינה הזאת (סקוטלנד) מדהימה לגמרי. כל בניין פה נראה כמו טירה מימי הביניים, וכל הנוף ירוק-כחול-אפור. כל היום עמדו מולי המראות שאני הכי אוהבת. דברים שרואים בגלויות, פוסטרים ותמונות שאפשר רק לקנא בצלמים שלהן. עדיין לא התחלתי לצלם, אנחנו כל הזמן בתזוזה. אבל אל תדאגו – העצים, העננים, האגמים, הטירות, הסוסים, הפרות והעיזים לא הולכים לשום מקום.
אם יש משהו שאני כן דואגת לגביו, זה הקולות והרחשים הקטנים והמוזרים שאני עדיין שומעת, למרות שאני נשמעת לניסוי של הפסיכית ומנקה את הגוף מתרופות – מה שהופך אותי ל... נו, איתמר יספר לכם איך אני בלי פלואוקסטין. לא משהו. =/
ואם כבר מדברים על איתמר, אני נורא מתגעגעת. כל היום קראתי את המכתב שהוא נתן לי שוב ושוב, הוא לגמרי ריגש אותי. בכלל, אני מוצאת את עצמי חושבת המון על החברים שלי... גם כמה שלא יצא לי כל כך לדבר איתם לפני שטסתי. פאק, יום ראשון מתוך שבועיים וכבר...? אהה, בלאט. מקווה שכולם שומרים על עצמם, ואחד על השני/ה. אוהבת את כולכם, הולכת לשחרר עצבים על הבהמה ואז לשחרר עייפות על הכרית.
בתקווה ללילה שקט,
שלג.
(בדיחה משפחתית פרטית חדשה:במטוס, אמא כל הזמן קראה לאבא קרח. אז אמרנו שהיא גשם, מקסים ברד, ואני שלג.)
(סביבות 12:00, נראה לי.)
משינה – "להתראות נעורים, שלום אהבה"
היה זה יום סגריר, והקבוצה הפסידה
הוא היה מטורף, אמר פוליטיקאי משופשף
נהרגו עשרות אנשים, סיים קריין הטלוויזיה
נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות
אישה מאוד יפה, סוגר עם הכפתור
עם חץ בתוך הלב, מתחיל הלילה השחור
לא יכול להפסיק לזוז, המוזיקה נגמרת
משהו בחיי, הולך להשתנות
מעל אורות ניאון
מעל לעיר בטון
אני רואה מלאך
והוא אומר לי כך -
חזרנו מחיפה, עם הפנים בין הידיים
האויב כבר לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים
מחר יהיה בהיר, קיוו התחזיות
העוצר יימשך, זה סוף החדשות
קופסת שתייה מפח מתגלגלת ברחוב
זה חורף מוזר, והרוח מתחילה לנשוב!
מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל
מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל
מעל אורות ניאון
מעל לעיר בטון
אני רואה מלאך
והוא אומר לי כך -
שכב, הירגע
רק תסגור את העיניים
השיגעון נמשך, לאורך כל הדרך
אנחנו חיים, הוא אמר, משבת לשבת
אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד
ועובדות החיים חדות כמו סכין
קוראים לי מיסטר לאב, רומנטיקן השקר
ששוקע לאט לאט, בביצה הגדולה
מתחנן על ברכיי, כי לא תהיה עוד פעם –
להתראות נעורים, שלום אהבה!
מעל אורות ניאון
מעל לעיר בטון
אני רואה מלאך
והוא אומר לי כך -
שכב, הירגע
רק תסגור את העיניים
היה זה יום סגריר, והקבוצה הפסידה
הוא היה מטורף, אמר פוליטיקאי משופשף
נהרגו עשרות אנשים, סיים קריין הטלוויזיה
נקווה שיהיה שקט, עכשיו הפרסומות
אישה מאוד יפה, סוגר עם הכפתור
עם חץ בתוך הלב, מתחיל הלילה השחור
לא יכול להפסיק לזוז, המוזיקה נגמרת
משהו בחיי, הולך להשתנות...
(1.8.2004, 23:44 לפי שעון ישראל)
לטיול יצאנו. =/
עוד יום מלא בריבים ונוף מדהים. סה"כ, זה בדיוק כמו שידעתי שיהיה, ואני עדיין בדעה שהנוף המדהים הזה שווה את הסבל. אתם צריכים להבין שמקומות כאלה הם פשוט אחת הסיבות שאני עדיין חיה. זה שיא היופי בעיני. וזה בכלל בלי להזכיר את הסקוטים... כל אחד שחיף ג'ינג'י או בלונדיני (מקסימום שראיתי פה זה שטני) עם עיניים כחולות או ירוקות ועור לבן בערך כמו הדף הזה שעליו אני כותבת. גררר, פשוט גרררר!
ושוב, אני נורא מתגעגעת לחברים שלי... כשמעצבנים אותי פה ורע לי כי חסרות לי שיחות מקלות איתם, וכשטוב לי כדי לחלוק את האושר – החוויה וההרגשה. מפחיד אותי לחשוב שנשאר עוד שבוע וחצי ובעצם רק לפני יומיים ישבתי עם איתמר בטיילת כשקאצ'קה התקשר, ליאו שלחה לי את הסיפור החדש שלה (מעולה, פשוט מעולה!) ועינת אמרה לי שהיא "לא אוהבת פרידות, אז בואי נגמור עם זה וזהו." זה נראה כל כך רחוק ממני עכשיו... אין לי מושג איך אני שורדת פה, בלאט.
שלא נדבר על זה שכל נסיעה כאן היא סיוט בפני עצמו! אבא מנסה להבין מאיזה כיוון נכנסים לכיכרות ולמי יש זכות קדימה (להזכירכם, הכל הפוך בממלכה המאוחדת...), אמא כל הזמן צועקת עליו שעוד שנייה הוא עולה על המדרכה, אחי כל הזמן מתלונן על המוזיקה, השפה (שהוא לא מבין, כי הוא אידיוט), הדרכים, המקומות שבהם מבקרים, שעות היציאה, שעות החזרה, האוכל והאוויר שאני נושמת (בזבוז).
התגמול: גררתי את שלושת הקרציות הנ"ל לאגם לוך-נס. כמובן שנֶסי לא טרחה להראות את פניה (לא פראיירית, הכלבה), אבל נהניתי מהמקום וצילמתי כמו משוגעת ("נו, אמא, את לא מבינה, הזווית הזאת לא טובה! אני חייבת לטפס על הסלעים כדי לתפוס את כל השטח הזה!"; "מה זאת אומרת לאן אני רצה? תראי איך הצד ההוא נראה!"; "אבל תסתכלי על הילדה הקטנה ההיא שם – היא נראית כ"כ אבודה... אין, זאת התפיסה של החיים שלי, אני חייבת לצלם!"). התעקשו לצלם גם אותי, יצאתי אפילו די חמודה. אבל אף אחד חוץ ממני לא יודע איך לתפעל את הדיגיטאלית שלי, זה עצוב. אפילו שמתי אותה על סלף-טיימר וביקשתי מההורים שלי רק להחזיק את המצלמה כמו שהיא ולא לזוז, אבל גם זה קשה. לשניהם! זה כלכך עצוב.
קיצר, עוד כמה שנים אני גוררת כמה מכם, אהוביי, לחור הנידח הזה שנקרא אֵבִימוֹר. שתהיו בעניין – זה כמו קדימה, רק שיפה פה. אשכרה יפה פה... טוב, עם כל הטירות והאגמים, איך לא יהיה? =)
"זה לא סתם דינוזאור, זאת המפלצת מלוך-נס!"
שלג.
(נווו, אני לא יכולה לסיים עם הציפייה לעונג הבא, זה יומן אחר!)
המלצת מטיילים
סיור לילי: לכל השדים והרוחות | ממליצה: איילת אידלברג
בעיר העתיקה של אדינבורו נערכים סיורים ליליים רבים. אני אוהבת במיוחד את הסיור של חברת The Witchery Tours, המוקדש לרוחות ושדים. על פי השמועה, אדינבורו משופעת בהם עקב ההוצאות התכופות להורג של פושעים, ובעיקר מכשפות וקוסמים בימי הביניים. הן הועלו על המוקד או גולגלו במורד הגבעה כשהן צפונות בחבית עץ. לו לפחות היו מכניסים אותן לחבית ריקה של וויסקי, יכלו להתבשם ברגעיהן האחרונים מן הניחוח. לרוע מזלן הן גולגלו דווקא בחבית ריקה של דגים כבושים. בסוף הסיור מקבלים מתנה – ספר עם סיפורי מכשפות מקומיות.
מחיר: שבעה פאונד לאדם. טלפון: (בלהבלהבלה) אינטרנט: www.witcherytours.com .
תגובתי? גרררררררררררררררררררר!!!!!!!! אנירוצהללכתאנירוצהללכתאנירוצהללכת!!!
(3.8.2004, 06:09 ISRAEL)
רוטינה
Eleven AM
By now you would think that I would be up
But my bed sheets shade the heat of choices I've made.
And what did I find?
I never thought I could want someone so much
'Cause now you’re not here
And I'm knee deep in that old fear
Forgive my indecision -
I am only a man...!
Then again, Then again,
Then again, you’re always first when no one's on your side;
But then again, Then again,
Then again, The day will come when I want off that ride
היום סוף סוף הצלחנו לפתוח לי את הפלאפון לחו"ל. מה זה אומר? אפשר להתקשר ולשלוח הודעות. לשני הכיוונים. ההבדל? מהארץ אליי המחיר רגיל (כאילו שאני בארץ), אבל כל פעולה שאני עושה מפה עולה לי (או יותר נכון, להורים שלי) פי ארבע. ולא אכפת לי, אני פאקינג מתגעגעת בטירוף וביליתי חצי לילה עם איתמר באסמסים (מסתבר שניצן אמר לטוס שאנחנו מתעסקים, והיא אמרה את זה לנועה, שבאה לאיתמר בטענות. למה? הרוחות של המכשפות באדינבורו לא יודעות אפילו. גם אם זה היה נכון, הוא נפרד ממנה, אז מה היא רוצה ממנו (וממני!) לעזאזל? ועוד כשאני ראיתי אותה ברחובות חיבקתי אותה כל דקה כי ראו עליה שהיא בקאנטים...). עינת התקשרה לשתי דקות – היא וליאו נפגשות מחר והן יתקשרו ביחד, כפרה עליהן. קאצ'קה התקשר גם הוא לכמה דקות כדי לספר לי שסביון נפלה על כל הראש ולהזכיר לי שהוא אוהב אותי =)
כולכם גורמים לי להרגיש הכי מיוחדת בארץ. פאק בארץ, אינעל המבטא המעצבן של הסקוטים האלה, אני מרגישה הכי מיוחדת בעולם! =)
והאמת? עכשיו כשיש לי קשר עם החברים שלי (ועוד קשר כזה רציף, כפרה עליכם), אני מרגישה כאילו אני בסה"כ בחופשה קצרה בצפון הארץ או משהו כזה, ולא באנגליה-סקוטלנד לשבועיים. נשרוד...
אדינבורו, Here I come! (מיסטיקה אורגזמה)
שלג.
("רגע, לפני הכל, את נהנית?" כפרה על קאצ'קה... "דוגרי אין לי תקציב לספר על הכל אבל אני אומר לך בערך כי אני אוהב אותך")
וגם אתם שמתם לב שחזרתי לכתוב בצורה המוכרת והאהובה על כל עמישראל?
ג'סיקה ג'יימס, עם צמיד סודלייט חדש, במאבק נגד הנוחרים.
אני חולה בלאט! כן, שוב. כן, שוב בקיץ. כן, בסקוטלנד, כושיליראבאק! אינעל העולם, נשארתי היום בבית לבד כשכל החבר'ה (אמאבאח) נסעו לאיזה הר מאגניב עשרים ק"מ מפה. את זמני ביליתי בשיחות עם איתמר, הקלטת שירים מהדיסקמן לפלאפון (תגלית חדשה, אל תשאלו) ואכילה (באמא שלי, אני חוזרת לארץ עם עשר קילו עודפים ומתחילה ישר דיאטת כסאח. קרן זהבי נהייתה ממני...).
ועכשיו משעמם לי, הגוף שלי מתעלל בי, ואין שום דבר שיסיח את דעתי מהסבל. אוף, תתקשרו! תעשו משהו! תשיגו לי מחשב, אינטרנט, איתמר, אדוויל, משהו! =( אם היה לי כוח, הייתי מתקלחת, מתלבשת וגוררת את עצמי לרספשן כדי לשאול אם יש להם מחשב שאני יכולה להשתמש בו. אבל אני לא עושה את זה, כי הסיכויים שאני אמצא משהו (מחשב פנוי עם אינטרנט בחינם, את הרספשן) שווים לסיכויים שניצן יתקשר אליי עכשיו. חוצמזה, אם המשיח בדרך (ג'ייס? את באה לסקוטלנד ולא סיפרת לי?) ואני אמצא אחד, אני בטח אתקע שם שעות ואז, כשההורים שלי יחזרו ולא יראו אותי פה, הם יתחרפנו כאילו הם מצאו את הגופה שלי על המיטה ללא רוח חיים, כשסמינט תקוע לי בקנה הנשימה (היי, כשאתה לא מצליח לנשום דרך האף ונמצא אלפי קילומטרים מכל האנשים שאתה אוהב, אתה מנסה כל מיני דברים מוזרים...).
[לא סיימתי את הפוסט =/]
(4.8.2004, 00:07 ISRAEL)
לא טוב.
לא טוב לי. אני לא רוצה להרחיק לכת עד כדי "רע לי בלאט, תחזירו אותי לארץ בארון קבורה, קיבינימט!" (אפילו שזה מתחרז, כפרה עליי), אבל... ממש לא טוב לי. אולי זה בגלל שאני יושבת בחדר חשוך וחנוק (שלושה ימים אני פה ועדיין לא גיליתי איך פותחים פה את החלון בלאט) (איתמר, אינעל אחותך הפקאצה הג'ינג'ית, תראה כמה "בלאט" אני אומרת, בלאט!) עם בהמה שמגרבץ לי מול העיניים חצי מהזמן, מתלונן חצי מהזמן על כל דבר שעושים ועל כל מה שלא (זה בלתי אפשרי איתו. פשוט בלתי אפשרי...), ישן חצי מהזמן, דואג לטנף ולהסריח את החדר הזה שממילא חנוק חצי מהזמן, מזיין בשכל חצי מהזמן (כי בחצי השני הוא ישן) ומאיים על החיים שלי בערך כרבע מהזמן. אמנם אני לא מצטיינת במתמטיקה, אבל אפילו אני לא עד כדי כך מטומטמת. מי אמר שבנים לא מסוגלים לעשות יותר מפעולה אחת באותו הזמן?
ואולי כל כך רע לי רק בגלל שאני נאלצת לשבת בדירה מאגניבה אבל נטולת מעש, לעקוב אחרי ההוראות המפוקפקות של אמא בדרך להחלמה משפעת ארורה כשאני נמצאת באחד המקומות הכי יפים בעולם אם לא הכי יפה בעיניי. והרי רק בשביל לספוג את היופי המדהים הזה באתי. ידעתי שהשהות כאן הולכת להיות סיוט, אבל הייתי אמיצה ואמרתי לעצמי שאני מספיק חזקה כדי לספוג את כל זה. אבל אני כבר לא בטוחה אם יש לי את הכוח. לא פיזית ולא מנטאלית.
אני רוצה הביתה. אני רוצה לעלות על מטוס עוד פאקינג ארבע שעות (שעה להתארגן, שלוש שעות נסיעה באוטו מאבימור לגלאזגו) ובעשר בבוקר כבר להיות בישראל. אבל זה לא יקרה. "Hearts and thoughts they fade", אדי וודר. ג'סיקה ג'יימס נשברת? בחיים לא.
(00:33 ISRAEL)
Better Now…
אוקיי. בהיתי בחלון עד שהבנתי איך הוא בנוי, והצלחתי לפתוח אותו סופסוף. עשיתי סצינות, אח שלי ירד לישון למטה. אמנם הוא ישן שם רק הלילה אבל אם ימצא חן בעיניו לישון על הספה בסלון ייתכן שיהיה לי הרבה יותר קל לשרוד את החצי-שבוע הנותר. מה גם שעכשיו כשאני לבד בחדר, אני יכולה להריץ שיחות ליליות כמו כלום (נו, אני גם ככה לא ישנה. אינעל המערכת החיסונית הכושלת שלי), מה שיתרום למורל.
יאללה, אני יכולה לגרור עוד קצת. ג'סיקה ג'יימס נשברת? בחיים לא... =)
"תשחק אותה
אתה יודע מה הולך לה בפנים
תשחק אותה
וכבר שמעת מגברים אחרים
תשחק אותה
אולי תמשוך את זה עוד כמה שנים
אותה אותה
מתי למדת בפַּנים?
מה בפְנים,
קורה לך?"
(היהודים, "שחק אותה")
אני גאה בעצמי היום. בערך.
(6.8.2004, 13:15 ISRAEL)
החלמתי, ועכשיו אני חצי חולה בלאט. מעניין אם יש חצי לבלאט... נהה. אני לא ממש זוכרת מה עשינו ביום אביעי, רק שהיינו באיזו קאסל וצילמתי המון (אגמים, פרות, סוסים, כבשים, אלטזאכן, וכמעט ארנבות. אבל הן זריזות מדי...). בערב היה לי דיבור עם אח שלי. לא מתוכנן ולא על משהו ספציפי, אבל בפעם הראשונה דיברנו באמת. מסתבר שהוא אשכרה יכול להיות רציני כשהוא רוצה ואולי אפילו יש לו עומק ו... Dare I say it... נשמה? ייתכן. קשה לעיכול כמו אבן בכליות (אה?), אבל ייתכן. לשמוע בפעם הראשונה על התסכול, הכאב והבלבול. שלו. ולרחם. לרחם על הבנאדם שהרס לי את החיים הכי הרבה. (נו, זה קורה לפעמים.)
אתמול נסענו לאדינבורו, לכל היום. אדינבורו היא עיר הבירה של סקוטלנד. אדינבורו נמצאת במרחק חצי שעה נסיעה מגלאזגו. גלאזגו נמצאת שעתיים וחצי נסיעה מאבימור. ארבע וחצי, אם אחד ההורים שלי נוהג. בילינו בערך שלוש שעות בטירה הכי גדולה בסקוטלנד (סטרילינג?), ואח"כ הלכנו לאכול. המבטא הישראלי והאנגלית העילגת של אבא סיבכו את העניינים כרגיל, ולכן החטלתי לתפוס שליטה. זה לא משנה אם אתה בן 50 או 15, משנה שאתה יודע לא לעצור בריטים עוברי אורח עם "סורי, איי וויש טו גט טו קסטל", להנהן כל שנייה בזמן שהסקוטי החביב מסביר לך בפרוטרוט איך להגיע (על מפה שהוא הוציא במיוחד!) ואומר לך מה השם של כל סימני הדרך ואיך הם נראים בדיוק, ואז אחרי שהוא ממשיך בדרכו, כשאמא שואלת "אז לאן הולכים?", להגיד שאין לך מושג ולשאול אותי מה האיש אמר.
[ושוב לא סיימתי את הפוסט... 'צטערת... =/]
הערכת עריכה/ הקלדה: הרעיון היה להעביר זמן באדינבורו עד לשבע וחצי בערב, אז אני אוכל ללכת לסיור המדובר על המכשפות. כמובן שעם המזל שלי, הספקנו לעשות הכל חוץ מזה, וחזרנו בגשם שוטף, בלילה שחור, כשההורים שלי מאשימים אותי בשתי כמעט-תאונות שעשינו בדרך, בגלל כל הנסיבות המוזכרות לעיל.
(9.8.2004)
Jecky by The Jews
ג'קי מצאה לה איזה כלב, זרוק לו ברחוב – אז היא לקחה אותו הביתה; כדי שיהיה לה משהו לעשות ואולי תפסיק לחשוב על כל מה שלא היה לה. אולי עכשיו, כשהיא איתו, הם יישארו לנצח. אבל היא יודעת שהוא לא יחכה לה – הוא יעזוב מחר; תמיד אותו הדבר – ככה, זה מה שיש לה, תמיד אותו הדבר – ככה, זה מה שיש בה. ככה, זה מה שיש לה, תמיד אותו הדבר – ככה, זה מה שיש בה.
ג'קי כמעט שלא נרדמת; היא אומרת "הסמים, הם לקחו לי את הכוח." ובגיל שלה, בגיל עשרים, היא מלאה קמטים ונדפק לה כבר המוח. אבל זה עושה לה טוב... אז מה כבר רע בקצת לברוח? אולי גם תרביץ לו, כמו שעשו לה – כדי שילמד מתי לשתוק ומתי לצרוח! ככה, זה מה שיש לה – תמיד אותו הדבר – ככה, זה מה שיש בה. ככה, זה מה שיש לה, תמיד אותו הדבר – ככה, זה מה שיש בה; הו, כמה יש בה!
בתוך הקירות הלבנים, בחדר הזה, היא חולמת על שמיים. אולי היום, הדם יפסיק לזרום, והיא תעוף מכאן לאן שרק תרצה; לאן שרק תרצה! לאן שרק תרצה! לאן שרק תרצה...
(בערך 11:30 לפי שעון אנגליה)
מי אמר לך? (היהודים)
מי אמר לך שאת מוזרה?
ומי אמר שזה אסור?
מי זרק לך איזו הערה?
תגידי זה סגור
מי אמר לך שאת מוכרחה?
ומי דחף אותך לקיר?
בתוך כל מישהו, את יכולה
לשמוע איזה שיר...
אבל היא שם בחלומות שלא יתגשמו בלעדייך
היא מחפשת ת'מקום שבו לא תחשוב עוד עלייך
אם אתה הולך, אז קח אותי
אתה שומע? זאת אני! שרה אלייך...
אז מי אמר לך שאין ברירה
ומי מחליש ת'גל בחוף?
ולפעמים, זאת רק סירה קטנה
שמסתירה ת'נוף
מי אמר לך שאת יכולה
לתת הכל מבלי לחשוב?
וזיכרון ישן על התחלה
חבוי לו גם בסוף
אבל היא שם בחלומות שלא יתגשמו בלעדייך
היא מחפשת ת'מקום שבו לא תחשוב עוד עלייך
אם אתה הולך, אז קח אותי
אתה שומע? זאת אני, הו, שרה אלייך
...אבל היא שם בחלומות שלא... יתגשמו בלעדייך!
...אבל היא שם בחלומות שלא...
(אני ברוח של היהודים.)
עוד ארון אחד
אם יש מתים, למעלה בשמיים
אז עוד מעט אני איתם
מה שנשאר, לקחת בינתיים
הרבה אוויר ולהוציא עשן.
למרות הכל, עדיין מקווה ש-
מה שהיה, בעצם לא נגמר;
מי אני, כשהגוף באדמה נשאר?
אנשים עוצמים את העיניים
ונרדמים כי מאוחר.
מה שנשאר, לנסות כי בינתיים
אני ערה מהשבוע שעבר –
ואם אני, מכאן סופסוף הולכת
מה שהיה, בעצם לא נגמר
הכל זמני, כשהגוף באדמה נשאר
אני רואה אותו, הכל עכשיו בסדר
אולי גם הוא פוחד להיות לבד
רק להבין אותו, שווה את כל הסבל
כדאי לבנות גם בשבילי, עוד ארון אחד
אם החיים, מתחלקים אצלי לשניים
החלק הראשון נגמר מזמן
מה שנשאר, לקוות שבינתיים
הוא מסתפק במה שיש לו שם
ואם אני באמסטרדם הולך, ו-
מה שרואים משם, לא רואים מכאן
כמה זמני, וכמה שאני קטן
אני רואה אותו, הכל עכשיו בסדר
אולי גם הוא פוחד להיות לבד
רק להבין אותו, שווה את כל הסבל
כדאי לבנות גם בשבילי, עוד ארון אחד!
(פילוסופיה בשקל.
אבל אני אוהבת...)
(14:16 ISRAEL)
בעלת הרחם החולה
החלטתי שאני רוצה לנסות לדפוק הופעה נשית בזמן הקרוב. לא יודעת מה נחת עליי, ואם זה ייצא לפועל, אבל החלטתי שבא לי ללכת יום אחד עם חצאית. שחורה, לפחות עד הברכיים (אני רוצה להראות נשית, לא זנותית), עם המגפיים החאמודות שלי, שמלוות אותי לכל מקום. טופ – גופייה שחורה וקשוחה (כן, בטח) או חולצה ארוכה, תלוי במזג האוויר. אפשר גם גופייה ומשהו מעל. או איזו טי-שירט חמודה! ואם החצאית לא מגיעה עד המגפיים (מה שסביר להניח שיקרה), אפשר לשים גרביונים (בצבע עור או שחור קשוח), או להשאיר ככה שיראו את השרירים השאווים שלי ברגליים (אני הולכת הרבה?). נבקש מאבלין להדגיש את העיניים, שיער ככל הנראה פזור (שיוכלו לזהות, בכל זאת ^-^). כמובן שאם כל זה יקרה, זה יהיה רק כשאני אחזור לארץ... ויש שני אירועים מיד כשאני חוזרת – חגיגות יום ההולדת של איתמר ושל ארבל. זה יותר מתאים ליומו של ארבל... נו, טוף. ;)
(אויי, זה היה הפוסט הכי נקבי שלי עד היום, ללא צל של ספק. Never knew I even had it in me...)
פאק, אני פשוט בחורה! ממתי?!
הערת הקלדה: התלבטתי אם לפרסם את הקטע הזה, ובסופו של דבר החלטתי להכניס אותו כמו שהוא, בלי אף צנזורה, כדי שתראו איך נפלו גיבורים והישמרו לכם, גם בכם יכול להכנס יצר נקבי. בייחוד כשאתן במחזור. אם אתם בחורים וזה קורה לכם – you're just a sweet transvestite.
(16:24 ISRAEL)
ממשיך ולא אכפת לו מכלום
איזה יום פרודוקטיבי – עשיתי נוסטלגיה עם היהודים, גיליתי שאני בחורה, גיליתי שיש חור (נו, דליפה!) בגלל של האונייה המעאפנה הזאת ודווקא בחדר שלי, דווקא מעל למיטה שלי. כמה לא צפוי... יורד כאן (מרקט הרבורו, אנגליה) גשם זלעפות (פרנסיס – תשמחי, ילדונת! גשם יורד גם בשבילך). גיליתי שאם אתה חולה ונורא משעמם לך כשאתה יושב לבד בתוך אנייה על מיטה עם נייר טואלט ועט נובע כשבחוץ (ועלייך) יורד גשם – אתה הופך להיות מאוד יצירתי. צפו לעיצוב מחודש ומאגניב (רלוונטי לקוראיי בישרא בלבד) כשאני חוזרת לארץ, וכתמי פנדה או דיו על האצבעות שלי (במקרה הטוב), על כל הזרועות שלי (במקרה הפחות טוב) או על כולי (במקרה הרע). נו, לפחות אני מעסיקה את עצמי...
(אני בטוחה שהיה לי עוד מה לכתוב.
נוווו...)
(16:35)
(נווו, הייתי חייבת!)
איפה הילד עם איגי וקסמן – "רק בשביל לקבל חיבוק"
היא עומדת ובוהה בגשם האטלנטי
מקיש בחלון שלנו בלי הפסקה
כל הדרך מפורטוגל עכשיו ברחוב שלנו
מצמידה את האף לשמשה ולא מפסיקה לבכות
אתה לא אוהב אותי יותר
היא אומרת, יותר
היא אומרת, ומפנה אליי את הגב
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
אל תהיה אדיש אליי
תפסיק להיות כל כך חכם
זקוקה לך עכשיו
אוהבת אותך
הגשם ממשיך ולא אכפת לו מכלום
הוא לא מפה, והוא מכה כמו משוגע
והוא מכה כמו משוגע...
אני אוהב אותך יותר
את יודעת, יותר
את יודעת, הסתכלי אליי
רק בשביל לקבל חיבוק.
(אין לי אפילו למי להגיד שהוא לא אוהב אותי יותר.)
בחורות, לכו תבינו.
(17:17)
בעיה בספק (נו, גם זה קורה לפעמים)
עניין ההרמות מתגבר. החדר שלי מפוצץ בדיסקים וספרים שאני בקושי נוגעת בהם, כי יש גבול לפעילות ולתעסוקה, עם כל כמה שאני אוהבת את הדברים הספציפיים הללו. שלא נדבר על כל החפצים שלעיתי אמא או אבלין מוצאות אצלי בחדר ושואלות מאין השגתי, מה שמאלץ אותי לשקר.
את חלק מהדברים אני פשוט נותנת לאנשים במתנה, כי לפעמים אני לוקחת דברים שאין לי בהם כל שימוש. למען האמת, אין לי מושג למה אני עושה את זה אפילו. זה לא חוקי, זה יוצר אצלי בעיות מכמה סוגים שונים, וזה נורא לא מתאים לי (לקחת משהו רק כי אני רוצה אותו? ממתי אני בנאדם אימפולסיבי וקפריזיונרי עד כדי כך?). עם זאת, מעולם לא נתפסתי (הייתי קרובה, אבל לא, ומטעויות רק לומדים), וזה עוזר לי להשיג דברים, אז למה להפסיק?
(כי זאת בעיה.)
מי אמר?
אני חושבת שעצם העובדה שמכל חנות בסקוטלנד יצאתי לפחות עם פריט אחד שלא שולם, אומרת שגניבה הפכה אצלי להתמכרות. והתמכרות זאת תמיד בעיה.
אני לא יודעת מה לעשות עם זה, אני יודעת שאני לא רוצה לדבר על זה; אני בדיעה שאני אצליח להתמודד עם זה ולהתגבר לבד, אבל עמוק בפנים אני לא לגמרי משוכנעת. אבל לפחות אני יודעת שבכל מקרה, בשלב מסויים, שלא יהיה מאוחר מדי, אני אדאג לספר על זה לאנשים שיעזרו לי, אם אני לא אצליח לטפל בזה בעצמי.
(9.8.2004, 20:38 ISRAEL) "לפעמים בא לי לעזוב, בלי אפילו להגיד שלום" או: משחק אסוציאציות חולני using: Metallica – "Unforgiven II" כל הכאב שבעולם...
Lay beside me, tell me what they've done "ג'סי שלי, דברי איתי... מה קרה?
"תגידי לי דברים מחרמנים..." Speak the words I wanna hear, to make my demons run
"הבחירה בידיים שלך עכשיו" The door is locked now, but it's open if you're true
"חשוב לי שתהיה הבנה בינינו..." If you can understand the me, than I can understand the you
"המאדים זורח בצורה יוצאת דופן, הלילה." Lay beside me, under wicked sky
"אני רוצה לקום כל בוקר, ולראות אותה שוכבת לידי" The black of day, dark of night, we share this pair of lives
"אז איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא?" The door cracks open, but there's no sun shining through
Black heart scarring darker still, but there's no sun shining through
No, there's no sun shining through
No, there's no sun shining...
"אני מראה רק את מה שאני רוצה שתדעו. זה כישרון" What I've felt, what I've known
"רק תיזהרו, כי יש שם כל מיני דברים למטה.." Turn the pages, turn the stone
"פתח את הדלת." – "לא נכון..." Behind the door, should I open it for you?
"אני יודעת יותר מדי..." What I've felt, what I've known
"זה לא שאני לבד, אין אף אחד. אין אף אחד" Sick and tired, I stand alone
"אני לא יכולה ככה. אתה לא יכול להיות חבר במשרה חלקית!" Could you be there?
"את משגעת אותי. בבקשה, תגידי משהו...!" 'cause I'm the one who waits for you -
"גם את יכולה לעשות את אותו הדבר, אין כאן מחויבות..." - "אבל אני לא." Or are you unforgiven too?
(והוא מחבק אותי. בכל הכוח, ועם כל הרגש.) Come lay beside me, this won't hurt I swear.
"הדרך הכי טובה לעזור לבנאדם היא לאהוב אותו" She loves me not, she loves me still
But she'll never love again "Thou shall not love again!"
She lay beside me, But she'll be there when I'm gone"שוכבים במיטה שלי, מחובקים..."
(גאונות לשמה. ייתכן שזה יהיה על הקעקוע שלי.)Black heart scarring darker still
"גם כשהגיהנום יקפא אנחנו לא נהיה ביחד. אנחנו Yes, she'll be there when I'm gone
נהיה ביחד רק כשאני אשנא אותך – וזה לעולם לא יקרה." Yes, she'll be there when I'm gone
"...ולו לשעה – אני עדיין מחכה." Dead sure she'll be there!
What I've felt, what I've known
Turn the pages, turn the stone
Behind the door, should I open it for you?
What I've felt, what I've known
Sick and tired, I stand alone
Could you be there?
'cause I'm the one who waits for you -
Or are you unforgiven too?
"בגללי?! מה כבר אמרתי?!" Lay beside me; tell me what I've done
"ילדה יחידה בודדה בעולם, יש לה נפש מורעלת בגוף שנרקב." The door is closed, so are you're eyes
"מוקדש לאדם שהציל אותי" But now I see the sun, now I see the sun
Yes now I see it
What I've felt, what I've known
Turn the pages, turn the stone
Behind the door, should I open it for you?
What I've felt, what I've known
Sick and tired, I stand alone
Could you be there, 'cause I'm the one who waits,
The one who waits for you...
Oh what I've felt, what I've known
Turn the pages, turn the stone
Behind the door, should I open it for you?
(So I dub thee unforgiven)
Oh, what I've felt
Oh, what I've known
I take this key (never free)
"אל תפגעי ביקר לי." And I bury it (never me) in you
Because you're unforgiven too
Never free
Never me
'Cause you're unforgiven too
Oh…
Garbage – "Cherry Lips"
She gave you everything she had
But she was young and dumb
She just turned 21
She didn't have to hang around
So when the shit came down why she was nowhere to be found
This life can turn a good girl bad
She was the sweetest thing that you had ever seen
You're so such a delicate boy
In the hysterical realm
Of an emotional landslide
In physical terms
With your cherry lips and golden curls
You could make grown men gasp when you go walking past
And in your hot pants and high heels
They could not believe that such a body was for real
It seemed like rainbows would appear
Whenever you came here the clouds would disappear
Because you look just like a girl
Your baby blues would flash and suddenly a spell was cast
You're so such a delicate boy
In the hysterical realm
Of an emotional landslide
In physical terms
You hold the camera in your heart
To shine the light on hidden parts
You make the whole world wanna dance
You bought yourself a second chance
Go baby go go
We're right behind you
Go baby go go
Yeah, we're looking at you
Go baby go go
Oh, we're right behind you
Go baby go baby
Yeah, we're right behind you
Go baby go baby
Oh, we're right behind you
Go baby go baby
Yeah, we're looking at you
Go baby go baby
Oh, we're right behind you
Go baby go baby
Yeah, we're looking at you
You hold a candle in your heart
Go baby go go
You shine the light on hidden parts
Go baby go go
You make the whole world wanna dance
Go baby go go
You bought yourself a second chance
Go baby go baby go
Delicate boy
Go baby go baby go
In the hysterical realm
Go baby go baby go
Of an emotional landslide
Go baby go baby go
In physical terms
Go baby go go
Go
Yeah, we're looking at you
Go baby go go
Oh, we're right behind you
(10.8.2004, 12:07 ISRAEL)
גשם, גשם, משמיים; כל היום טיפות המים; טיף, טיף, טף; טיף, טיף, טף; גורמות לי לאבד שפיות...
עכשיו תחזיקו חזק כי אני הולכת להגיד משהו שמאוווד לא מתאים לי.
ראבאק כמה אפשר להשאר במקום אחד ולא לעשות כלום?! אני משתגעת על האונייה המעאפנה הזאת, קיבינימט!
Shoot me (Take a shot)
הערת הקלדה: הלכתי לעשות עם עצמי דברים מועילים, ומאז לא שבתי לכתוב. עד שחזרנו לארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
