אז אני מוצאת את עצמי כבר כל כך הרבה פעמים במשך היום הזה הולכת הלוך ושוב בין השירותים(המקום הכי ממוגן בבית) לבין שאר חלקי הבית.... למזלי הבית שלי קטן אז עוד לפני שניגמרת ההזעקה אני כבר שם....אוך מעצבן....
עכשיו אי מתחילה לחשוב איפה לעזעזל היתם כשהיה לי מבחן אהה?! זה עדיף שהם יפלו כשאנשים בבי"ס ולא בבתים שלהם...
בקיצר מצאתי את עצמי מתכתבת בSMSים עם חניכה שלי משנה שעברה שגרה כרגע בקרית גת, ששם נפל הראשון שלהם, וזה מדאיג אותי, אני מתחילה לחשוב על חניכים שלי של עכשיו ושל שנה שעברה...באיזשהו שלב הרגשתי שאני כמו אחותם הגדולה (עם הזמן שמדריכים אותם). זה נישאר אצלי, אפילו שחלק מהם אני כבר בקושי רואה. שלא נדבר על סבתא שלי היא כבר לא שומעת טוב והיא גרה לבד, אז ביכלל כשיש הזעקה היא לא שומעד וזה מפחיד, אתמול או שלשום נפל אחד קרוב אליה בטייסים.
הדבר שהכי עיצבן אותי זה כשהיתי בחנוכה דרום אף אחד מהמשפחה אפילו לא אמר לי שיש הפגזות ועזעקות הם חיק שאני יחזור ואז הם יגידו לי....אוךך... משפחה של אנשים עדישים, למה אני צריכה לישמוע את כל זה מחברים שההורים שלהם לפחות מעדכנים אותם....
נקווה לטוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ציפורה0__O
