אין משהו יותר ממכר מסמארטפונים. פשוט אין! לכו, חפשו חפשו, עם פנס
ומימיה, בכל העולם לא תצליחו למצוא משהו כזה. לא אלכוהול, לא סמים, לא תוכניות
ריאליטי. ברגע שרכשת לך סמארטפון והנחת אותו בכף ידך, זהו. נגמר הסרט שלך. אתה
מכור. מעכשיו זה רק אתה והוא, ואם שדה הראייה שלך מספיק רחב אז גם המדרכה וגושי
הקקי שנמצאים עליה מפעם לפעם.
זו הסיבה שמעולם לא הסכמתי להחליף אותו:
את המכשיר הזה רכשתי בקיץ לפני 5 שנים בדיוק. לא הייתי צריך יותר מזה.
גם כשכולם התחילו לעבור לסמארטפונים וכל רגע לעדכן בפייסבוק, להקים קבוצות
בוואטסאפ, לבדוק שעות של אוטובוסים ולשמוע שירים ביוטיוב. עדיין, אני לא מוכן
למכור את נשמתי לשטן. אני מכיר את עצמי, אין סיכוי שאהיה כמו החבורה של שמיר
מהבסיס.
החבורה של שמיר מהבסיס זו חבורה של כמה אהבלים שהיו נוהגים לשבת ביחד
כל ערב, במגורים שמאחורי המרפאה. עם הישיבות התכופות האלה, הם תמיד נראו לי מאוד
מאוחדים.
באחד הערבים, עברתי לידם והחלטתי שאשב איתם קצת. אני מגיע, דורש
בשלומם, מתיישב ומנסה להתאקלם. זה לא היה קל. הם לא דיברו הרבה, אלא פשוט ישבו
ביחד והסתכלו במסכי האייפון שלהם. מדי פעם הם דפקו משפטים כמו "קבל, 56
לייקים!" ו"נוו זה לא זז החרא הזה!".
ככה ישבתי איתם רבע שעה עד שמיציתי. האם ככה אני רוצה להראות בציבור?
לא ולא! אני בנאדם שמדבר עם זה שיושב לידו באוטובוס, ולא שותק ליד החברים הכי
טובים שלו בישיבת ערב.
ביום שישי, לרגל חגיגות 5 השנים למכשיר שלי, הוא החליט לעבור מוות
קליני.
אני בכוונה לא מגדיר את זה כמוות מלא, כי המסך הרבה מדי פעם פעילות
מוחית ונשימה עצמונית, אבל הוא ללא ספק היה מתחת למצב "שקט" או
"רטט" וירד למצב "אריק שרון", במקרה הטוב.
בדיוק באותו יום נסעתי לירושלים כדי לעשות שבת אצל מנש. כשהגעתי לתחנה
המרכזית, ביקשתי שיחה מעוברי אורח כדי להגיד למנש לבוא לאסוף אותי. אצל כולם המספר
היה לא מחובר, ורק בפעם השלישית קלטתי שאני לא באמת יודע מה המספר של מנש.
נתקעתי...
כדי להשיג את המספר של מנש אני צריך להתקשר הביתה ולהסביר לאחד האחים
שלי איך להיכנס לפייסבוק שלי ולשלוח הודעה למנש, שזו שיחה די ארוכה ולא נעים לבקש
אותה מסתם בנאדם.
במרכזית של ירושלים יש שורה של טלפונים ציבוריים, בדיוק כמו בכלא 6.
אני זוכר שבימי הכלא, הייתי עושה איזה טריק שלימדו אותי, לוחץ על כמה מקשים ואז
למספר הרצוי, וזה עושה צינתוק לאותו מספר ואז הוא חוזר אליי. ככה הייתי יכול לעשות
הרבה שיחות בלי לבזבז כסף על טלכרד.
הבעיה היא שלא זכרתי איך עושים את הקומבינה הזאת. כדי להיזכר בזה, אני
צריך להתקשר לטלפונים של כלא 6 שעדיין שמורים בפלאפון שלי. בשביל זה, אני צריך
שהפלאפון שלי יפעל. שוב, נתקעתי.
בקצה שורת הטלפונים, היה עוד טלפון אחד שפעל על מטבעות. הבנתי שזה מה
שאני צריך. הרמתי את השפופרת, הכנסתי מטבע, אבל הקקה הזה לא פעל. הסתכלתי על הוראות
ההפעלה הכתובות על הטלפון, שלא היו שונות מהמהלכים שביצעתי,. מתחת היה כתוב
"במידה והטלפון לא עובד, התקשרו אלינו+ מספר טלפון". אינעל אחותכם! איך
אני אתקשר אליכם אם הטלפון לא עובד????
בסופו של דבר סינג'רתי שיחה מבחור זר, תקתקתי את העניינים והשגתי את
מנש, שהגיע לאסוף אותי וצעק עליי שאלוקים רומז לי שהגיע הזמן שאתקדם לאייפון.
ביום ראשון בבוקר הלכתי למעבדת התיקונים הסמוכה לביתי.
"דוקטור", פניתי אל הבחור בדלפק, "הפלאפון שלי גוסס,
תציל אותו"
"זה פלאפון זה?", הוא ענה, "מה אתה רוצה שאעשה
איתו?"
"שתתקן אותו כמובן", עניתי.
"עזוב אותך", אמר לי עז המצח, "לא בטוח שאפשר לתקן את
הדבר הזה, ורק הבדיקה תעלה לך יותר מהמכשיר עצמו. אני אומר, תעבור לאייפון
חמש".
הבנתי שזה הסוף המר. לא נותר לי אלא לנסוע למרכז השירות של אורנג'
ולהחליף את המכשיר. אולי מנש צדק, אולי באמת הגיע הזמן שאשתדרג.
אני מקבל את זה בלב שלם.
תמו ימי הענתיקה, תמו ימי הפרימיטיביות. מהיום אני בנאדם חדש, מתקדם,
מעוצב ומשודרג.
קבלו את הבייבי החדש שלי:
אני די בטוח שאפשר לצלם עם הדבר הזה. אתם קולטים??? לצלם!!! זו
אבולוציה, כפרה!
_________________________________________________________________________
השיחה האחרונה שזכיתי לבצע במכשירי הקודם והאהוב היתה שיחת SMSים קצרה עם יוסי בחמישי בלילה שהלכה
כך:
יוסי: "בבין הזמנים אנחנו הולכים להעיף עפיפון"
אני: "מאיפה תשיג עפיפון?"
יוסי: "נארגן איכשהו, אל תדאג"
אני: "סגור העניין."
השיחה התנהלה באישון לילה, תוך כדי צפייה בסדרה באינטרנט. רק אחרי כמה
זמן, במבט לאחור, הבנתי שזו לא השיחה הכי תקינה בעולם. אשכרה קבעתי עם אחי להעיף
עפיפון מתישהו בשבועות הקרובים.
ואם חשבתם שזה מוזר, עדיין לא ראיתם את המאוורר שאבא קשר עם שרוכים לתקרה
של השירותים.
אבא: "ראית את הקומבינה שעשיתי בשירותים?"
אני: "כן, זה מעולה, סוף סוף לא יהיה שם כל כך חם"
אבא: "זה עוד חלק במבצע שלי: איכות החרבון קיץ 2013".
_________________________________________________________________________
פינת שנאת החינם:
_________________________________________________________________________
מנש: "יש
שלושה דברים חשובים ברגליים: העיצוב, הצבע ושיהיו חלקות"
אני: "וזו
כל התורה על רגל אחת."
צום מועיל לכל
היהודים והמוסלמים. מחר בערב שוחטים כבש! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
