אז הראתי לו את המכתב, ידעתי שאני לא אחזיק מעמד... טוב למעשה החזקתי 24 שעות... שזה גם הרבה יותר ממה שחשבתי...

שניה אחרי ששלחתי לו את זה חשבתי שעשיתי את טעות חיי , לא ידעתי איך הוא יאכל את זה- הוא לא אכל.

הייתי בטוחה שאם המילים, והפנים שלי לא אומרות לו מספיק אולי המכתב הזה יעורר אותו מהתרדמה שלו, אולי עכשיו הוא יבין שהגיע הזמן להתבגר ולהתחיל לדבר או להראות סימני חיים ובלי שום קשר איך אפשר לעבור הלאה לסדר היום אחרי מכתב כזה? איך אפשר שלא להגיב?...

וכן הוא לא הגיב, אין לי מושג אפילו אם הוא קרא אותו באמת..

כרגע הגעתי לנקודה שבה כבר לא אכפת לי, שפשוט עצוב לי בעצם לא גם לא עצוב לי אני פשוט לא יודעת כל כך איך לעכל את זה, אני מרגישה הרבה אכזבה ותסכול ובעיקר האי ידיעה הזו מורטת עצבים ומתישה אותי נפשית..

זהו הבן אדם כנראה החליט למחוק אותי.. שיהיה לו בכיף... הוא בטח לא שווה את כל המאמצים שלי אחרי זה..

לילה טוב...