פיל בחנות חרסינה

הימים עוברים, עפים.. ואתה נשאר אותו כאב שהשאיר לי חור בלב.

חור שיסתם ביום שגם אני אלך.

מאותו יום הימים התמלאו געגוע, כאב ודמעות..אותן דמעות עם כאב חד בלב.

איך השארת אותנו כאן לבד..פשוט לבד...

זה נראה הגיוני??? ככה ללכת...

הייתי שם בדקות האחרונות.. דקות אחרונות שעוד היית כאן איתי..
ואיפה אתה עכשיו???

אני לא יכולה הגעגועים רומסים פשוט הורגים כל חלקיק קטן של שמחה..

והדמעות מאותו יום נהיו להרגל..הן זולגות כאילו כל יום זה קרה מחדש..
אני לא יכולה לשמוח וגם לא להיות עצובה.. פשוט חיה

ולא לא אני לא מקבלת את הסוף זה הדבר האחרון בעולם שאני יכולה לקבל...

באת אלי בחלום כל כך רציתי לחבק ולהגיד שאני אוהבת ומצטערת..
אבל רק ישבת וחייכת אלי...

אוף אני לא יכולה לא יכולה לקבל את זה שאתה לא כאן
לא מסוגלת להתמודד כבר עברו חודשיים וקצת.. ולא לא התרגלתי..
כי הדמעות לא מפסיקות...פשוט לא מפסיקות..אני רוצה שיפסיקו אבל הן לא פוסקות..

אני לא יכולה לחגוג...אתה לא כאן כדי שנחגוג ביחד..
תמיד זה היה ביחד..

אני רואה אנשים שעוברים דברים יותר קשים ממה שלי קורה ועוד יקרה..
ועדיין לא מבינה איך הם ממשיכים..
אני לא רוצה לבחור בעצב ממש לא... הוא פשוט בא..
כי השארת אותי עם חור בלב שלעולם לא יסתם.

לא יכולה להסביר אפילו כמה אתה מדהים

וכמה אי אפשר בלעדיך..

הכול קורס... הכל מתגמד מול חסרונך הצורם..

אתה לא היית סתם סבא...
אתה היית הסבא הכי הכי הכי הכי בעולםםםם

האחד והיחיד שלי..
האהוב עלי..הכי בעולם..

ואני לא יכולה לקבל את העובדה שהשארת אותי לבד, בלי סבא!

מקווה שטוב לך שם...
כי פה כואב הלב
ומה שנשאר זה זיכרונות ..

"זה קשה, זה קשה
כשגעגוע מול ירח כאן לרגע ובורח
אחריו רודף הבכי"