7/2006
רקטות, הבועה התל אביבית וחיים בהווה
(זה הפוסט שהיה ב"ידיעות אחרונות
האם עכשיו שאני סלב ,אני באמת חייב לשבת באותו בית קפה שעה ביום, כדי לא לבלבל את הפפרצי ?)
קאבום!! אמרה הרקטה, בעודה מנסה להתמזג עם הכביש, 100 מטר מהחלון שלי.
וואו. אנחנו במלחמה.
למרות שסטטיסטית* - ההסתברות להשרף בחיים בתוך הרכב, בזמן תאונה, כשאתה בורח בהיסטריה מהצפון המופגז, עדיין גבוהה מההסתברות בכלל לראות רקטה נוחתת זה עדיין עושה בום הרבה יותר גדול.
ועם בומים מנצחים מלחמות, דרך מניפולציות של פחדים.
קצת כמו שימוש בנשק כימי. זה אמנם הורג רק 4 חיילים מכל 100 אלף, אבל אלוהים ישמור איזה פחד לראות אנשים מתפתלים מול אויב ללא פנים, מסורבלים בחליפות מיגון.
מורא איום - והרי זו בדיוק המטרה. טרור.
קטיושה או תאונת דרכים? 
כמה ערבי פנאט צריך להיות בשביל להצביע למשהו שנקרא "מפלגת האלוהים"? (חיזב-אללה(
אז כדי לא להכניס את המשפחה להיפר-ונטילצייה ברחתי הבועתה, לסביון, לא פחות. וילה גדולה. המון הורים. משעמם נורא.
כפליט, יצא לי לבלות איזה 3 לילות בבועה התל אביבית הידועה לשמצה, אני חושב שמאז האושר המזוקק של שנטיפי אשתקד לא היתה לי חוויה מתקנת כל כך להוואי הטכניוני.
כל העיר מישור מוצל, אנשים מטיילים ברגל, נפגשים באקראי, מיקרו-סלבריטאים יושבים בבתי קפה עושים עצמם לא רואים את הפפרצי, נאנו-סלבריטאים נותנים לי הכוונות רכובים על אחד מאלפי הקטנועים בצומת, משוויצים בהיפו-דוגמנית שלהם מאחורה. פאב מתחת לכל בית, ואחד נוסף בפחות מדקה הליכה, נוסעים על אופניים, הכל לא יותר מ20 דקות הליכה נעימה, בחורות, בגדים, צבעים, ריחות, לקנות גלידה כל שעה עגולה.
הממף...מזכיר קצת את חיפה. עיר בה כל תזוזה היא ברכב 4 גלגלי,וכל הליכה רגלית מצריכה תכנון טקטי של ניווט בגרמי מדרגות ושאיפה לאופטימיזציית מסלול קלורית. זה אמנם רק 300 מטר, אבל זה גם 26 קומות!
אלפים בחוף הים, יושבין, משתכרים, רוקדים, מעשנים. אף אחד לא קבור במתמטיקה.
גם לא הסטודנטים של בר אילן, למרות שהם בהחלט מאמינים שהם כן...;)
לעזעזל, מרוב סולידריות ציונית לפליטי המלחמה מהצפון, רק הייתי צריך להביט לכיוון הכללי של חבורות סטלנים כדי שיגשו ויציעו לי לשבת איתם, לישון אצלהם, לשאול אותי אם חסר לי משהו.
מזכיר קצת את האווירה בספריה של הטכניון.***
גז מזגנים בבלונים מגומי נמכר כמו לחמניות בחוף. אנשים ממתינים לבנג התל אביבי המסורתי (הוא סגול) עם ערמות של חשיש, מתחרים מי יותר פילנטרופ.
סטלן: רוצה ויסקי גבר?
מרווה: לא תודה, אני שותה רק בושם. אני מהרצליה פיתוח אתה מבין..
סטלן ברספקט: וואלה, גם שם נופלות קטיושות?
כוסיות עד לאופק, לבושות בטעם- חם להן. בודי פירסינג, סטודיואים, ציירים. אנשים בגילי שמתפרנסים ממלצרות, בירמון, יחצון מסיבות ומודלינג בערום. דווקא משתכרים יפה. בעיקר כדי לשלם עבור שיעורי הרישום/מוזיקה/מודלינג בערום שהם לוקחים מתי שהריאות שלהם פנויות מעשן ירוק.
שוב מזכיר לי את חיפה- קצת כמו לעבוד בהייטק כדי לממן שדרוג ללאפטופ.
הכל סבבה, זורם, כיף, קולח, קליל, ללא בעייה. כולם מסתדרים, נחמדים, מסבירי פנים. סוציאלים. לו הייתי נשאר שם עוד יומיים הייתי לבטח מוצא מקום חינם לישון, עבודה ושוכב עם עוד 2 בנות שהכרתי באותו הערב.
וכל זה בלי ממש להכיר אף אחד, מסתם לטייל ולפלות עובש מהזכרון הסלולארי שלי.
עולם אחר. עולם שניצב לגמרי לציר ההתקדמות המוכר של ילדי הטכניון המפוחדים, הא-סוציאלים, משפילי העיניים, הקונפורמיסטים, מלאי חדוות הציות, ההליכה בתלם והעבודה לשם עבודה.
איפה גרות הבנות שבגיל 25 חיות אצל ההורים, לא יוצאות מהבית כבר שבועיים, היה לה חבר אחד ל3 חודשים פעם לפני שנתיים, ואין לה רישיון?
בחורה, שכשבא לה לבלות היא הולכת עם אמא לקנות לאיקאה כסא.
וזו לא גרסא מוקצנת, כי יש גם את הבתולות בגיל הזה שבוחרות לשבת במושב האחורי של הרכב, חושבות שהחיים זה הדבר הזה שבטלוויזיה, ויש להן בדיוק ידידה אחת, שאותה לא ראו כבר 4 חודשים, סתם כי לא יצא להן להרים צלצול / הטלפון בחדר הכי חשוך בבית והן מפחדות להכנס / היא מתביישת להדליק את האור כי אמא רוצה וילונות סגורים.
והיתרון שלהן? יותר מיושבות?? פחות בוגדניות??
-בעיקר יותר מהופנטות. מהופנטות מתוך הואקום החברתי שלהן לחשוב שיש להן יתרונות נסתרים כלשהם. כי הן בהחלט לא יותר אינטליגנטיות.
הטכניוניות כל כך מאכזבות אותי בחד מימדיות שלהן.
כל כך לא בוגרות. כאלו מתאמים סטטיסטיים גבוהים בין הפרעות נפשיות לבין שייכות לפקולטות תובעניות. מעל שנתיים, 14 אלף סטודנטים, ולא זכור לי שראיתי ולו אחת עם ראסטות, לדוגמא.
בתל אביב, רק הערב ראיתי יותר משאני זוכר..
כל המיקרוקוסמוס הזה. אנשים פחות חברותיים, פחות מגוונים, פחות הוליסטיים, נטולי כל כרזימה. נאיביות קיצונית..
ילדים של אמא.
פחחח...טכניון.
דיאלוג בערבּית (לקרוא במבּטא כבּד)
טוראי אל-מסתנן שוורץ (אזרח קנדי): היי, תראו הנה משהו נופל בוער מהשמיים. האם זה הטיל שניסינו לשגר וכשלנו כי נחנו ערפים ?
סרן ערף-עאוואר: לה! צריך להשמיד את השד הציוני עושק הילדים הבלסטינים, וגם לשים אותו בים. באמצע ינואר! (יורה קליע במוסאווי המופתע, ונועץ בו בו דגל ישראל מינאטורי עם קיסם)
היי, זה לא מפעל צמיגים בוער?
בריגדייר קומנדר השיח כאביר איבן שיש: (מצית את הדגל בהיסח דעת)
יהודי כופר! זה לא מפעל, זה עוד מטוס סילון ישראלי שיירטנו! אללה חתול!!.
הנה, אללה אמר לי כרגע אמר לי ששבּינו 2 טייסים, צאו בהודעה נמרצת לתקשורת.
הידד לאמינות התקשורת הערבית!
ראציונאליזציה של הווה מונעת חוותיות. יותר חכמים, פחות מחייכים.
בגדול, המח האנושי מורכב מ3 מערכות . קו-אבולוציוניות
לטאה- שרוצה לרבוץ בשמש, לאכול ולרצוח תנינים קטנים יותר.
קוף - שרוצה לאונן בשמש, להיות הצייד המוביל בשבט ולרצוח את בני השבט השני.
והנאוקורטקס - שרוצה לפתור תשבצים של כיתה ג' בעיתון סופשבוע, לתכנת מערכות הנחייה לוויניות לטילים גרעיניים, ושואף להצמית סלקטיבית ע"פ פילוח דתי/פילוסופי.
אושר לא נובע מהנאוקורטקס.
לשים את המח בstandby נראה כמו הדרך היחידה "לעשות חיים", במובן הקלאסי. הוליזם.
אמנם אינטליגנציה זו התכונה הכי נדירה והכי מושכת שיש, אבל נראה שבטכניון לפחות היא מגיעה עם חד גוניות מעצבנת.
כשאתה מסיים לימודים בהצטיינות והולך לעשות 23 אלף ברוטו לחודש כמשכורת ראשונה, הפרדוקס של הפרפקציוניסטים ואינדוקטרינצייה בת כ4 שנים מונעת ממך לדעת מה לעזעזל לעשות עם המשכורת שלך.
כנראה שתמצא עצמך משלם עבור פרוזאק, כדי לנסות ולצאת מהדכאון הקליני שאופף מצטייני הנדסת חשמל.
בטח לא ללכת להיות שוליית מקעקע למשך חצי שנה, ואז לטוס לאוסטרלייה, תוך כדי מריחת בן-גיי להרפיית שרירי החיוך שנתפסו מעודף שימוש.. :-)))
הסימום של האינטלקט הראציונאלי, שאפשר לקנות בכל פינה מוארת בתל אביב (סליחה, התכוונתי אימפרית אום-אל-ניסנאס שהציונים החריבו ובנו על תלייה המעשנים את תל אביב...ג'יהאד!!), מייצר אושר הווה גדול, אבל המצב ההפוך לא קיים אצל הסטלן הממוצע. הוא לא יכול להשיג את מה שלי יש . אני, לעומת זאת כן יכול לתייר מדי פעם בחיים שלו.**
באוטובוס הצפוף צפונה (יש ממש נהירה) בעודי סופר עגילי הרחבה, ועסוק במיון הצעות השתכרות מבנות שונות הרהרתי במקבילה הטכניונית של הצעות אלו.
זה לא גזל הרבה זמן, בערך 2 מצמוצים. [ואני ממצמץ מהר, כאילו.]
פתקי-רגליים
* אתמול נקטלו באכזריות במתקפת הטילים 2 אזרחים ונפצעו עוד 93
לעומת זאת במתקפת הסטטיסטיקה האפורה של תאונות הדרכים היה הרוג אחד,ו 172 פצועים.
וזה לא מאוד מייצג כי המתקפה אתמול הייתה מרוככת, כי צהל יושב להם בגרון הכרות וממש מסרב לחרבן.
**כמו כל דבר בחיים, שביל הזהב הוא כנראה באמצע. לסיים תואר, לעשות הרבה כסף, ותוך כדי לפחות פעמיים בשנה לצאת מהבועה ולראות את יתר העולם. זה קל לדעוך בהווה. אסור לשכוח את החלופות. (אני מפחד לסוע להודו, אני בטח לא אחזור משם.)
***לאחר שנתיים נפלאות בלי, נאלצתי לקנות טמבלוויזיה...על זה נסראללה ישלם !יאללה מלחמה !
| 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
