איך באות המחשבות מחושך קר ולא ידוע?
אין יודע ומפחיד לחקור.
כי החוקר יראה לבטח
את האמת ,ונפשו לא תפסיק לסעור.
הנה כך,
עפות לעבר אש ההווה המרצדת
ונמסות באור החיים המתרגש
משם נוזלות במהירות לאוקינוס
שמעולם אינו גועש
המים דברי עבר מתים
הזכרונות הם חנוקים
מאפשרים הצצת אמת רק למרחקים
יותר מדי קצרים
לא עמוקים
ובשינה,
התודעה איכשהו כושלת
בצורה קסומה.
חלומות מתפרצים מעבר
לחומות ההכרה
ודוחפים את המציאות
לביצת התרדמה הנאורה
לפתע, נעור השליט האמיתי באישיות
שיורה ללא הבחנה קליעים מוצקים
שדינם להתמוסס
לנזול ואז ולמות.
ובשמש ערנות מסנוורת ,
לפתע כך נראה
שהקליעים חלקם פגעו בחומת ההכרה
בתדהמה מבין פתאום שחומה זו היא האני
ומעטים מהקליעים שורקים מעלייה
לעולם האוביקטיבי.
אני אמרתי את זה? לא התכוונתי ,באמת
רק חשבתי בקול רם את שצריך להגיד ולעשות
כי אני הוא רק חומה המסננת את הקליעים
שנובעים ממעיין היצירתיות שאינו שלי
אלא של הדברים האפלים,
אלו שבתת הכרתי, שאינם בשליטתי.
חומת מיגון גבוהה לוקח זמן רב לבנות
ועלייה מתנפצות כל הגחמות הקטנטנות
שם ממרומי הנוף שבמגדל, צופים
על הליבידו בונה לו מרגמת פלאים
אך עם השנים הבטון מתמצק
והסלע מתמקצע
בהדיפת כל דחף חזרה ליוצר
אפשר פשוט להשתגע...
השליט הנסתר מאנפף ברשעות ובזדון
ומכוון בדיוק לשפת החומה
של הסינון וההגיון
סודק ומעיף שבבים ומנהגים
ובכך מנמיך את רף ההכרה לדחפים
שבעבר לא יכלו להיות חופשיים
וממקומה החדש על ראש סלע איי חורבות
יושבת ההכרה ומתייסרת
על כל מה שיכלה פעם לתצפת ,
על איך הייתה פעם אחרת.