החכמה היא לא לחשוב על זה

2.איך משתכרים מכוס יין, ומייצרים חוויה לימודית

שאלתי את הברמנית למה אני שיכור והיא לא ידעה, אז הזיתי אחת חדשה, עם שדיים ומח גדול יותר וניסיתי שוב.

אז ככה, צריכת אלכוהול משנה את הלחץ האוסמוטי בדם, ובכך מטעה את קולטני המליחות בעורקי הצאוור לגבי כמות המים שבדם, הקולטנים מודיעים להיפותלמוס שיש עודף, והוא בתורו משחרר הורמון שאומר לכליות לא להחזיר מים לדם, אלא להוציא אותם כעודפים. ואז אתה קם מהבר והולך להשתין, שוב פעם.

בבוקר למחרת, כשהכבד סיים לנקות את שאריות האלכוהול, הגוף מגלה שיש מחסור בנוזלים.

האיברים השונים מתעצבנים ומתחילים לגנוב מהחנון בשכונה - מהמח. איבוד הנוזלים הפנים גולגלתי מקטין את נפחו של המח, ובכך מתקרב קרום-המח מהגולגולת לחומר האפור עצמו. ומגע פיזי זה הוא הסיבה לכאב הראש האופייני בהאנג-אוברים!

מגניב.

-אבל למה יין אדום? (בוהה במחשוף שדמיינתי לה)

כמסתבר, תוצרי לוואי מסויימים של תהליך ההתססה שיוצר אלכוהול רעילים אף יותר מהחומר עצמו, ורובם נמצאים ביין אדום (ובמשקאות כהים אחרים) ומכאן הביטוי "יין פטישים" ליין קידוש הצבאי. כי הוא גורם להאנגאוברים יותר גרועים. (דווקא לא יצא לי)

בשרשרת הפרוק של הכוהל בכבד נוצר לרגע קצר תוצר לוואי הרעיל אף יותר מ2 קודמיו.  במקרה של שתייה מרובה החומר הדרוש לשלב הבא בשרשרת הכימית מתרוקן ממאגרי הכבד( ומכאן ההסתגלות לשתייה מרובה) ונוצר צורך לסנתזו מחדש, סנתוז זה משהה את קיום הרעלן והוא אחראי לחלקים נרחבים מהתחושה המגעילה של "החמרמורת".(=האנגאובר, לפי הפלצנים בויקי העברית).

לנשים כמסתבר, יש מאגר יותר קטן של החומר, ומכאן שלגברים יש בהכרח האנגאוברים פחות גרועים. (זה לא אומר שמותר לכן לקטר יותר..!!)

-אבל, הוי ברמנית כוסית, מה לגבי ערבוב משקאות, אמא תמיד אמרה שאסור, למה?

לא ברור, הדבר היחיד שאני יודעת זה ש-בירה מאיצה את קצב הספיגה של נוזלים בקיבה כי היא תוססת, כך ש-יין נספג מהר יותר עם בירה. וזהו באמת, לא ברור מנגנון לעניין.

-אז יש לך חבר?

אני לא באמת קיימת.

-אה, אז יש לך מספר טלפון?

אני לא באמת קיימת!!

טוף טוף, לא צריך להרים את הקול. אני והמזל שלי..

אז איך מרפאים האנגאובר?

בביצים (של התרנגולת, להרגיע) , כמסתבר, יש את החומר שעוזר בפרוק הרעלן שנוצר בכבד, וכך בארוחת בוקר מהירה אפשר לחדש את המלאי ולהפחית את כאב הראש.

בכוס עם מים, כמסתבר, יש את החומר שהשתנתם כל הערב שעבר, וכך עם קצת סוכר ומלחים (לא טעים) אפשר לחדש את המלאי, או סתם לרוקן איזה ליטר מיץ פירות.(כן טעים)

בלשבת בספה ולבהות, כמסתבר יש את בזבוז הזמן האופטימלי הנחוץ לריפוי עצמי.

בדידות היא הדבר הכי מחכים שיש. את כל התובנות הכי עמוקות שלי קיבלתי לבד, אחרי שעות של הרהורים עם עצמי. בלי הפרעה.

4.דיאלוגים מהאשך:

-ידידה נקבית:  אני לא מבינה איך בחור עמוק כמוך יכול להתלהב מבחורה בת 19 במועדון לילה.

מרווה:  כי את לא מבינה את עומק ההתנשאות שלי.

-ידידה נקבית:  כלומר?

מרווה:  כל הנמלים באותו הגודל. אני באמת לא מבדיל. חדלתי מלחפש שווי מעמד הוליסטיים.

-ידידה נקבית:  כלומר, החלטת להנמיך את הציפיות שלך?

מרווה:  אפשר לומר. להתאים אותן למציאות ולא למה שאני רוצה שהמציאות תהיה, למנגנוני אופטימיזציית האושר המובנים בי.

-ידידה נקבית:  לאיזה מנגנונים?

מרווה:  לדוגמא, מין אוראלי בשרותים. עשה אותי די מאושר.

אני חושב שהבעיה הייתה שחיפשתי שוות קומה אינטלקטואלית, ופרטנריות רוחניות, בזמן שכל הפסיכואבולוציה שלי בנויה למשהו אחר לגמרי, פשוט הרבה יותר. זה שחדי קרן לא קיימים לא אומר שאי אפשר לבזבז את החיים בלחפש אותם.

-ידידה נקבית:  אני חושבת שאתה נוקט בטקטיקה הנכונה.

מרווה:  ככה, כולם עובדים על עצמם.

מודעות-על לא עוזרת לנו. גם אנו צריכים ללמוד לא לחשוב על זה.

תשקרי לעצמך, וכולם ישקרו לך בחזרה. אחרי מספיק זמן לא תזכרי מה היית אמורה לשכוח..:)

-ידידה נקבית: לא הבנתי..

מרווה: בדיוק :)

5.ארכיטקטורה ל5 שנים הבאות

כסף הוא אמצעי, לחופש, לבחור לממש את מה שאתה רוצה לעשות.

אנשים משתנים ושאיפות משתנות, את החופש לבחור צריך לבנות עכשיו, כשאנו צעירים ונמרצים.

אני די מאושר, אבל זה מרווה של עוד 5 שנים, שהוא לא צפוי, ממנו אני חושש.

אינטליגנציה היא כלי, לא מטרה.

6.הפינה הפילוסופית – התאבדויות ודכאון:

חוסר פרודקטיביות מוביל לחוסר משמעות, שמוביל לאובדן רצון לחיים, שמוביל להתאבדות.

אבל..עדיין. זה לא אבולוציוני! למה שפרט יקח את חייו מיוזמתו, לא משנה מה הנסיבות?

יכול להיות שמצאתי הסבר.

פרט חסר פרודקטיביות לא תורם לקולקטיב, ורק לוקח לו משאבים, הקיצוץ בעודפי התחזוקה ברמה החברתית יכול לבאר את הסיבה להתפתחות של מנגנון שכזה.

.

ומה לגבי דכאונות מונחי אבל?     

חתלתולה קטנה ומסכנה בוהה בעינים דומעות לעבר גוש הבשר המת שהיה פעם אמא שלה. רק בת 14 שבועות והיא כבר נחשפה למוות.

מכורבלת ליד גופתה הקרה ומלקקת באהבת שווא חד כיוונית. בוכייה ומיילת לעזרה... מיצי שוקעת בדכאון.. היא מסתגרת ממגע חברתי, מסרבת לאכול, יש לה אנרגיות נמוכות, היא לא רוצה לשחק, היא לא רוצה לצאת ולטייל. היא .. באבל.

אבל למה לעזעזל קיים מנגנון אנטי השרדותי שכזה באורגניזם?

הרי ביומיים שיקח לה לצאת מהדיכי, היא תרעב. וברעב זה תהייה חלושה מכדי לצוד או ללקט בעצמה, ואז יש סיכוי טוב שתגווע... ותמות.

אז למה זה טוב? הרי עדיף היה לו במות האם החתלתולה תתמלא חרדה קיומית שתדחוף אותה לציד ואגירת מזון. לא ההפך. 

בגיל 20 מצאתי ראצינואל פסיכולוגי משכנע לדכאון של אבל, והוא לא הכיל אבולוציה.

הרשת הנוירונית שנקראית מיצי צריכה לעבור אדפציה רחבת היקף במהירות שיא. רוב הקלטים בעולם החתולים שלה נבעו ממקור יחיד. מיללים לאמא ויש אוכל, מייללים לאמא ויש חום. במות אדם יקר הגדרות המציאות משתנות בצורה קיצונית, בהנתן שאין הוא חווה אותה איתך יותר ואין הוא זמין לאינטראקציה יותר. ככל שיותר יקר האדם כך יותר קטסטרופלי החיווט מחדש הדרוש לשרידה בעולם פוסט-מוות. החיווט הזה דורש הרבה משאבים מהמח ומערכות עיבוד הקלט החושי שמהוות אותו, ומכאן שצמצום סינרגיה סביבתית, וחסימת כל אינטראקציה עם העולם היא קריטית לשלמות הנפשית הנחוצה להבנת העולם מחדש. מאותה הסיבה שסוגרים עיניים בחלום. ברמת החוויה זה גם נכון, היות שאבל על אובדן אדם יקר מוביל להמון מחשבות מודעות לגבי מבנה העולם לאחר מותו, לאן ללכת, איך לעשות, איך להחליף.

כלומר, זהו בעצם אילוץ הנדסי לצורת המימוש של המח, ונינטרול קלט חושי עודף בעת חיווט פנימי מאסיבי הוא דרך להאיץ את התהליך הקריטי הזה. אגב, אמפתיה מהקבוצה למי שחווה את האבל היא האדפטציה האבולוציונית לאותו אילוץ הנדסי. ניתן לראות ביטויים ממנטים לכך בכל מיני תרבויות אנושיות, כמו האקט המקובל של הבאת מזון בעת ביקור אבלים..

אי מציאת הצורך החברתי של ההבלאקרית-הגותית-דכאונית המתבגרת מפעיל אצלה מנגנון שגורם לפרט שלא מוצא את דרכו החברתית להשתלבות, לסיים את חייו.

כמובן שמדובר בתפיסת מציאות אצל הבחורה, זה לא שהיא במאת מזיקה לחברה. לראייה, הרי זה לא חוקי להתאבד, והחברה המודרנית עושה המון מאמצים למנוע מאנשים לסיים חייהם. חוק שכזה הרי מייצג קונצנזוס לאומי-דתי-חברתי רחב במיוחד. שבעצם מרמז שתפיסת המציאות הזו, גם אם היא נכונה זמנית, ניתנת לשינוי, ביחד עם תכנות מחדש.

ממש יפה..:)

אגב, בהקשר של בינה מלאכותית, מה זה אומר זה שכל אינטליגנציה הממומשת על גבי ארכיטקטורה הדומה למח האנושי (זיהוי תבניות וצפי עתידי) תוכל לחוות לפחות את הרגש ה"אנושי" הנקרא דכאון.. :-))

אשמח לשמוע תיאוריות חלופיות ללמה הפרט מצמם את יכולת השרידה שלו במקום למקסם אותה בעת מצוקה מהסוג הזה.