|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מדורי סאטירה בעיתונות
שלושת מדורי הסאטירה של עיתוני סוף השבוע מופיעים כל אחד בחלק אחר של העיתון. המוסף לשבת, המוסף השבועי, ומוסף הבידור. אל תתנו לפרט זה לבלבל אתכם. אין קשר ברור בין המסגרת לתוכן, כפי שאין הבדל מהותי בין המדורים. המדור של "ידיעות אחרונות", “מבקרי המדינה" הוא שמו המבטיח, קיבל את תת-הכותרת "המדור הסאטירי"; "אפעס", ב"הארץ", מוגדר כמדור של “הומור וסאטירה א-פוליטיקלי קורקט”, ואילו המדור של “מעריב”, "JUNKIES", כולו בן חודש ימים, חסר הגדרה ברורה, אך ניתן להבין משמו כי תכניו אמורים להיות חתרניים. בין אם הם מבטיחים סאטירה באופן רשמי, ובין אם לאו, בחינת המדורים של השבוע האחרון מגלה כי בציר שבין הומור חלבי לנשכני יש כוונה ברורה להיצמד לקצה הבטוח.
הידיעה הראשית במדור "מבקרי המדינה" היא דוגמה להומור תיכוניסטי טיפוסי, גם בשל רמתה וגם בשל תחום עיסוקה – ליד תמונה של כיתת לימוד פגועת קסאם בשדרות מופיעות שלל קלישאות מורתיות שהותאמו למצב החדש (“האזעקה היא בשבילי", למשל). הלעג מכוון למורה, לא לממשלה שהזניחה אותה. מלבד זאת צוחקים במדור על הפרשנויות של אלי ישי לקשקושים של הרב עובדיה יוסף, על הזהות המגדרית של דנה אינטרנשיונל, ועל סגנון הדיבור והניסוח של כוכבי אקטואליה מזדמנים. סאטירה? אולי בידיעה על מכירת החיסול של מפלגת העבודה, שם מצוין בין היתר כי המפלגה מוכרת "87 גלונים של DDT”. יובל שנים לאחר המעשה, אפשר כבר לצחוק על די.די.טי. מתי יהיה אפשר לצחוק על המעשים המחרידים המתרחשים בדורנו?
גם במדור של "הארץ" בדיחה תיכוניסטית בנושא שדרות (“השיעור לא נגמר עד שלא שומעים צבע אדום"), ובדיחות על סגנון הדיבור והניסוח של כוכבי אקטואליה, אם כי באופן מתוחכם ומדויק יותר. לעתים מופיעות בדיחות נועזות (על זיכרון השואה, למשל) ובנוסף, מדור זה ברנז'אי מהאחרים (גרסתם לבדיחה על הסיפור היומי של "ידיעות אחרונות", נושא המופיע בשלושת המדורים, עוסקת בנעשה במערכת העיתון). אך גם כשהמדור עוסק בתקשורת, הוא מתמקד בצדדיה המגוחכים ממילא, לא, נניח, באופן שבו היא בונה עבור צרכניה תמונת עולם המאפשרת התמשכותם של פשעים נגד האנושות.
המדור של "מעריב” קצת גרוע מהאחרים, אולי מפאת היותו חדש יחסית. הוא נפתח בבדיחות על זוכי "כוכב נולד”, וממשיך להערות חסרות ערך על כוכבי אקטואליה מזדמנים שאינם זוכי "כוכב נולד”. ראוי לציון משפט המצוטט כביכול מפי הרב עובדיה יוסף, משפט אשר ניתן לפרשו באופן חתרני ("החיילים מתים כי הם מתגייסים”). שורה סאטירית אחת מתוך מדור שלם.
כבכל חברה יש בישראל את הנושאים עליהם צוחקים (פוליטיקאים, כוכבי בידור), יש את הנושאים עליהם אסור לצחוק (שואה, פלוטוקרטיה), ויש את הנושאים שהקונצנזוס לא מאפשר לצחוק עליהם, נושאים שגם אם יהוו מטרה לבדיחות אלה תוכלנה, לכל היותר, לעורר בקרבנו מועקה שתאלץ אותנו לפלוט צחוק מר כדי לחוש שחרור (מיליטריזם משולל רסן, החלשה מכוונת של אוכלוסיות שלמות, גטואיזציה של מיליוני בני אדם). לא בלתי אפשרי לכתוב סאטירה בישראל. כוחות גדולים ומרכזיים, המעצבים את מציאות יומם של מאות אלפים מתושבי המדינה, מושתקים, מודחקים, מועלמים מהשיח הציבורי. קווי האופי של הפוליטיקאים, יחסי האנוש שבין ידוען זה לאחר, אינם נכללים בהגדרה זו. בהם ממילא עוסקות תוכניות האקטואליה. לעג להם הוא לעג לביטויים שטחיים וחולפים של חוליי החברה, לא לכוחות שמייצרים ומעצבים אותם. זהו הומור נטול ערך, שמעדיף להעליב ולא לטלטל. למרבה הנוחות הוא גם השולט במדורי הסאטירה.
| |
עיתונות ירוקה
ביוני האחרון פרסם ג'ק שייפר, עורך ומבקר תקשורת במגזין המקוון "סלייט", מאמר התוקף את עיתונות איכות הסביבה. לטענתו, העיתונות הירוקה אינה אלא גלגול חדש של העיתונות הצהובה: "לעתים קרובות סנסציונית כקודמתה הצהובה, העיתונות הירוקה נוטה לפנות לרגשותינו, לנצל את פחדינו ולעודד את יהירותנו. היא מעדיפה אג'נדה פוליטית על פני החיפוש אחר אמת עיתונאית, והגרסה הדמגוגית ביותר שלה אינה מוכנה לסבול ביקורת ומוקיעה כל מי שמטיל בה ספק כאילו היה אויב האנושות".
שייפר מתייחס כמובן לעיתונות הירוקה בארה"ב, אשר זוכה בשנה האחרונה לפריחה חסרת תקדים, אבל המונח "עיתונות ירוקה" הולך ותופס נפח גם בישראל. החודש השיק אתר ynet ערוץ תוכן שכולו ירוק, ובכך השלים פערים מול מיזמים תקשורתיים אחרים ביניהם הערוץ הוותיק "ירוק נושך" של אתר NRG, פרויקט "הכדור ואתם" של עיתון הארץ, וסדר היום הירוק שאימץ לעצמו ערוץ 10. בחינת הגרסה הישראלית של העיתונות הירוקה מגלה כי קטלוגה כעיתונות צהובה בתחפושת מתאים רק חלקית.
כן, אפשר למצוא גם בעיתונות הירוקה שלנו כתבות הפונות לרגשותינו ומנצלות את פחדינו, כתבות סנסציוניות המעדיפות אג'נדה פוליטית על פני החיפוש אחר אמת עיתונאית (כך, לדוגמה, בערוץ הירוק של ynet הופיע בשבוע שעבר טקסט הטוען כי בכל פעם שאנו רוכשים בקבוק יין בעל פקק פלסטי אנו תורמים ל"השמדת אלוני השעם", שכן תעשיית פקקי שעם הם הסיבה היחידה שעצים אלה טרם הוכחדו. רק בפסקה האחרונה בכתבה צוין כי שינוע שעם מסביב לעולם מזהם את הסביבה באופן שעשוי להכחיד יותר מאשר את יערות אלוני השעם). ואולם, מרבית הכתבות בערוצים הירוקים של ynet ו-NRG אינן צהובות יותר מהידיעות בשאר הערוצים, ודווקא מצליחות לספק לגולשים שילוב מוצלח של חדשות, פרשנויות ופינות המתמקדות בנושאים מגוונים כגון אימוץ בעלי חיים, קרינה סלולרית ואפילו מעורבות חברתית שאיננה ירוקה. לפחות במקרה הישראלי, סנסציוניות וניצול פחדים הם מאפיין תקשורתי קבוע, לא תכונה המייחדת את האגפים הירוקים. נראה כי את הסיבות לפריחת העיתונות הירוקה יש לחפש לאו דווקא ביכולתה למשוך קוראים המעדיפים את העיתונות שלהם בצבע צהוב.
מבט נוסף בערוץ הירוק החדש של ynet מגלה סיבה שונה – מותגים מסחריים המתיירקים לנגד עינינו. כלי תקשורת הם מותגים בפני עצמם, ומשום כך יש מבחינתם הגיון בהפניית משאבים לתכנים ירוקים. אך מעבר לכך, קשה שלא לשים לב כי הערוץ הירוק של ynet מוגש כולו תחת חסות חברת הונדה. כל עמוד ועמוד בערוץ מלווה בחמש פרסומות שונות למכונית ההיברידית של החברה: פרסומת גג, פרסומת צד, פרסומת המופיעה באמצע הטקסט, פרסומת בתחתית העמוד, ופרסומת המלווה את הגולש בגלילה מעלה ומטה. אם לא די בכך, כתוביות חסות עם שם החברה מפוזרות במדורים שונים. האם מערכת ynet היתה מחליטה להקדיש ערוץ שלם לנושאים ירוקים לולא היתה לה חסות גורפת של חברה מסחרית? יתכן, אבל צריך לזכור שבימים אלה מיטב מזהמי העולם מוכנים לשפוך סכומים אדירים על פרסום ירוק שיטהר את שמם, ורק מחפשים מישהו שייקח על עצמו להיות המתווך בינם לבין קהל קוראים אשר מגלה אכפתיות לגבי נושאים ירוקים.
כך, מסעי הפרסום הירוקים של תאגידי הענק, אשר עשו את הונם על חשבון כדור הארץ, מביאים לקיומם של פלטפורמות תוכן ירוק בכלי התקשורת. מבחינה זו מטרת העיתונות הירוקה אינה לספק מידע לאזרחים שאכפת להם מהסביבה, אלא לרכז במקום אחד צרכנים פוטנציאליים של תעשיית האכפתיות מהסביבה.
| |
מדורי יהדות ב-NRG ו-ynet
בראיון שהעניקה לעלון המופץ בבתי כנסת, קבעה עורכת ערוץ היהדות של אתר NRG כי קהל היעד של הערוץ “כולל בתוכו את כל סקלת הציבור הדתי". במבט ראשון הגדרה זו עושה רושם פלורליסטי, בפועל היא מדירה יותר יהודים מאשר היא מכלילה וכמעט שמעלה את הדרישה להחליף את שם הערוץ ל-"NRG דת". אלא שגם שם זה אינו הולם, שכן ערוץ "NRG יהדות" מתעלם מ(ערבים) נוצרים ו(ערבים) מוסלמים עוד יותר מ(יהודים) חילונים. כך שנותרנו עם ההבנה שהמילה "יהדות" אינה אלא שם קוד, וכעת עלינו לנסות לגלות את המשמעות העומדת מאחוריו.
הנה רמז ראשון – תחת הכותרת "וייס", הציג השבוע ערוץ "NRG יהדות" סקר שכלל את אפשרויות הבחירה הבאות: "דניאלה", "פרופ' הלל" ו"הרב ישראל”. דניאלה וייס ניצחה בהפרש ניכר, אך משמעותית מכך העובדה שמחברי הסקר הזמינו את הגולשים למקם את עצמם על ציר אידאולוגי מוגבל, המתחיל ברב הראשי של צה"ל לשעבר, שהודיע כי הוא מתחרט על תרומתו לנסיגה מעזה, עובר דרך הפרופ' מאוניברסיטת בר אילן, שאיחל מוות ושכול למח"ט שפינה מתנחלים מחברון, ומסתיים בראש מועצת קדומים, שצמצום פעולותיה מעוררות המחלוקת למען ארץ ישראל השלמה לכדי משפט אחד יעשה לה עוול נוראי.
למרות הצהרת העורכת, ולמרות שניתן למצוא בו סימנים לקיומם של חרדים וחילונים, הערוץ מכוון בעיקר לדתיים-לאומיים, ימניים, ואם לתאר את דמות היהדות כפי שהיא עולה מערוץ זה, הרי שזו מורכבת מפרובוקטורים, פוליטיקאים וסלבריטאים חובשי כיפה יותר מאשר מערכים לפיהם יש לחיות או רבנים המתפלפלים בנושאים שברומו של עולם. כן, יש ב-"NRG יהדות" דיונים בפרשת השבוע, יש אפילו תת-מדור שלם המוקדש לנושא, אך זה מופיע בתחתית העמוד, והידיעות בו זוכות למעט תגובות. לעומת זאת, אחד המדורים הבולטים בתולדות הערוץ נשא את השם "חמש שאלות לתקשורת העוינת", וכלל ביקורת תקשורת מכיוון אחד בלבד של המפה הפוליטית. גם כיום, לאחר שמדור זה הוצא לחופשה, רוחו עדיין נחה על הערוץ. רק השבוע פורסם מאמר שהוקדש כולו לביקורת על "פובליציסטים של השמאל”, וזכה למאות תגובות. קל להבין את הבחירות הללו – אנשי הכיפות הסרוגות הם הדתיים הצפויים מלכתחילה לגלוש לאתר כ-NRG, וכדי לפתות אותם עדיף ערוץ המציב את עצמו כאלטרנטיבה ימנית לתקשורת הזרם המרכזי מאשר כזה העוסק בדיונים תאולוגיים.
נראה שהתמהיל של NRG הצליח. עובדה היא שבתחילת השנה (למניינם) העלה אתר ynet ערוץ יהדות משלו. השוואה בין שני הערוצים מגלה כי הגרסה של ynet למושג "יהדות" כוללת מעט פחות זעם ופוליטיקה וקצת יותר מגוון דמוגרפי, ממדור שלם המתמקד בחרדים ועד לשילוב תדיר של חילונים. כך, לדוגמה, ל-NRG מדור בשם "שליפות" שבו מרואיין עונה בקצרה על מושגים הנעים בין "אלוהים" ל"נינט". ל-ynet מדור בשם "היהדות שלי" שבו מרואיין עונה על שאלות קבועות הנוגעות ליהדותו. אלא שבעוד שב-NRG מתארחים בעיקר דתיים, עם פתחון פה תדיר לימניים קיצוניים המספקים ציטוטים כגון "המדינה צריכה לעודד את ערביי ישראל להגר לארצותיהם" או "הומואים דתיים – שיחזרו לארון", הרי שב-ynet המדור מארח כמעט אך ורק חילוניים המדברים על יהדותם, מיאיר לפיד ועד גבי גזית.
בעקבות כך, ומספר הבדלים נוספים, מדור היהדות של ynet מגוון וממלכתי יותר, אבל גם הרבה פחות עסיסי מזה של NRG. מה לעשות, כנראה שעם פלורליזם יחסי, ובלא דגש על כתומים ומשיחיסטים, היהדות נעשית הרבה פחות סקסית.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
