עומקים

אני עוברת ניתוח ביום ראשון

לא הזמן האידאלי לפרידה ביני לבין הבחור

כולם מנסים להיות מאוד נחמדים

אבל כבר לא מצליחה כמעט להתרכז בשום דבר אחר

מחייכת בזמן ש...לא לגמרי ברור לי מה קורה, רק יודעת שחייב ללכת קדימה

רציתי לכתוב יותר רהוט, לא מצליח

לא רשמית ולא מבית הספר

אבל בכול זאת הנה אנשים שלא ראיתי עשור

חלק פתאום עם ילדים משלהם.

הרוב עוד לא...

חלק מהם פרחו לבתים שכורים

חלק עוד בבית

לאף אחד אין כסף לקנות

רובנו עוד בעבודה מתסכלת

בשלב שבו ההורים שלנו היו מתחילים כבר למצוא את הידיים והרגליים

אבל זו מציאות שונה מורכבת יותר

לפחות סטטסטית יש לנו יותר זמן לברר...

למרות ש...פחות מידי כסף לחיות בו, כבר אין פנסיה תקציבית.

אני רוצה לצאת שנייה מהנתונים הסטטסטים ופשוט לצאת לאנשים

כל כך מוזר להתקל בפנים מוכרות ופתאום להיות בטוח

ולראות באיזה אופנים כלונו השתננו ואיזה לא.

אני מדברת עם הבחור הגינגי מולי הוא כבר עבר צבא

הוא כבר בזוגיות רצינית

הוא כבר מזמן לא בבית.

ועדיין נשאר לגמרי דומה לעצמו

הבדיחות שהיו ביננו נשמע כאילו לא התבגרנו מעולם

ואולי זאת רק אני

למרות הכול...

היו לי לא מעט רגעים שפשוט קצת ברחתי מאנטרקציה

התוכנית השתבשה לחלוטין על ידי הגשם,

בסערה קשה לעשות דברים פרקטים.

לא משנה כמה שאני מנסה...

אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי

אבל ובעיקר עם המשפחה מצד אבא

נדמה לי שאם הזמן אני רק מכירה אותם פחות ופחות 

אולי בגלל שיש לנו כל כך הרבה מחסומים מול המשפחה

שנדמה לי שלא משנה כמה אני קרובה 

המשפחה שלי לפעמים יותר יצוגית מאשר אמתית

ולי כבר נמאס לחשוב מה יגידו השכנים

שוב שומעת אנשים מדוכאים מן העבודה ולצערי אני בינהם

לא משנה כמה קל, כמה התרגלתי, וכמה יש עבודות יותר גרועות

זה עדיין לא מספיק. נראה לי שאלא אם יהיו נסיבות חסרות ברירה

אני לא אשאר בעבודה הזו לטווח הארוך.
זה מוזר לי לעבור את כל הגילגול הזה, מהתחלה שבחודשים הראשונים חשבתי כל הזמן

שמחר יפטרו אותי והיום שאני כבר כל כך בקיעה ופתאום זה לא מספיק

ופתאום אני שוקלת להתפטר

ומצד שני עברו שנתיים, לימודים ועוד הרבה שינוים בכוח אדם מאז...

החברה עדיין לא עובדת

אני מנסה לא להיות קשה מידי איתה

כי אני רואה שהיא מדוכאת ועוברת משהו קשה

אבל אני לא יכולה שלא לדאוג

אני תוהה איך אני יכולה לדבר אתה על זה ברצינות בלי לדרדר אותה לדיכאון

עצות יתקבל בברכה