חלמתי שאמרתי לו שאני אוהבת אותו.

וכנראה שזה כל-כך הבהיל אותי שקמתי שעה מוקדם מידי

והייתי משוכנעת שפיספסתי את האוטובוס,

התקשרתי למונית

ואז הבנתי שאני לא צריכה.

אני כל הזמן בחששות של לעשות את אותן טעויות של הקשר הרציני הקודם,

ושל.. יקרה מה שקרה אז שוב ופתאום אחרי כמה חודשים נהדרים הוא שוב,

פתאום, לא ירצה, בלי שום קשר לכלום.

מעניין מה יקרה איתנו..

אבל אני באמת די אוהבת אותו :)

הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד להבין מה אני עושה לא בסדר ואיפה אני נוהגת לא נכון.

הייתי רוצה להבין אם אני היחידה בעולם שאצלה זה הפוך. כשהייתי קטנה היו לי מלא בויפרנדס. הייתי מחליפה אותם כמו גרביים. ושאף אחד לא יגיד שכשקטנים זה לא נחשב. כי האופי המפלרטט לנצח נשאר.

הסיפור היה אמור ללכת בכיוון ההפוך; גדלים, גבהים, צומחים, מתייפים, משכילים, מתנסים. אני רק נסוגה לאחור. משהו פה דפוק ואני לא מצליחה לעלות על השורש הרקוב.

ולעזאזל, לעזאזל. לפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה לדבר עם איש מקצוע. אפילו אם הוא מן שרלטן/בזבזן של זמן כזה. מן פסיכולוג או מן ורדה רזיאל-ז'קונט. מישהו שיגיד לי: תזרקי אותו/תסנני אותו/תציעי לו לצאת - אבל שיגיד כבר משהו.

כי אני מבחינתי, אם זו הייתה אופציה הייתי עושה הכל לבד. לרוב נדמה לי שאני נוהגת נכון. לא טועה יותר מידי. בסה"כ כן, בת-אנוש, אבל באוברול הכל אמור לזרום טוב. אז מה? סתם יש לי חרא של קארמה? סתם המזוזה בכניסה לחדר דפוקה? הרהיטים לא מסודרים בהתאם לתורת הפנג-שווי? שמישהו יגיד לי כבר מה. מה בפאזל הזה לא מורכב נכון.

בשישי שעבר, לפני שבוע, חשבתי שהתאוריה שלי על זה שכל הדברים הטובים מתחילים מעפן קורמת שוב עור וגידים. ערב שהתחיל חרטטה הפך להיות סבבה ויותר מזה. שבת המשיך לו לאטו גם ברוח טובה. ואז איפשהוא הדברים נתקעו. באמת שאין בי כוונה ליצור איתו קשר שוב. עכשיו תורו, ואם הוא באמת ירצה הוא ידע איפה לחפש. מעבר לזה, לא נורא אכפת לי כי יכול היה להיות נחמד אבל יש יותר מתאימים לי, ואני אפילו לא כזה זוכרת כמה טוב הוא נראה.

אני מתחילה להשמע כמו גרסת אמצע לא מחמיאה של מישהי מהיחידה שלי ומיקי גבע מ"מלבי אקספרס". מן חוכמת הבייגלה לבחורות ישרא משועממות.

אני אזוז עכשיו לישון, וכדאי לך מאד, שכשאקום מחר בבוקר, דברים יראו א ח ר ת. ובמובן הטוב של המילה.

אין לי אגורה שחוקה על התחת.

(בהערת סוגריים: אני אוהבת את זה שאני לומדת להתמודד עם דברים שלא עונים בדיוק על הציפיות שלי ולא קורסת תחת העומס של משאלות ליבי)

מתחילה לחלחל בי אותה נחישות לכסף שהייתה בי כשסיימתי תיכון.

אני מרוששת פור ריל ואני צריכה להיות מוקפת במרשרשים.

היר ווי גו.