"שלום בנות, אני רוני ואני בת 15 .
אני נרגשת לעמוד בפניכן, ולספר לכן משהו שקורה בחיי לאחרונה, משהו שלא ציפיתי שאספר בפורום כזה.
אני עומדת בפני יציאה למשלחת שעוסקת בדו קיום בארץ ובעולם, בפתרון הקונפליקט הבלתי פוסק בשלום. הפתרון, או יש לומר.. התקווה לפתרון, בעזרת בני נוער מארץ ישראל ומכל העולם, מוסלמים, נוצרים ויהודים. הוא להגיע לאיזשהי הסכמה כיצד אנחנו משפיעים לשלום .
אבל המצב רחוק מלהיות קל,
אני לא נוסעת למשלחת כדי להביא שלום, כי למרבה הצער, זהו דבר שלא ביכולתי כרגע לעשות.
אני נוסעת למשלחת כדי להביא תקווה לשלום בין הקרובים לי, ובשאיפה גדולה - להביא תקווה לשלום בין כולם.
והשאלה שהטרידה אותי לאורך תהליך המיונים הקשה שעמדתי בו הייתה -
'איך אני מייצגת את ארץ ישראל?'
האם אני מייצגת את היותי ישראלית? או היותי כיהודיה? חילונית? מאמינה? דתיה?
או כנערה בת 15, ששומעת את אותה המוזיקה כמו כל השאר, צופה בערוצים דומים, שאוהבת לבלות את זמני עם חברים .. שרק רוצה שלום .
כי כמו שאמרתי לפני כן, המצב לא קל.
אבל, החלטתי לאחר כמה התלבטויות שאני לא אוותר ואסע, זה מסע מלא מכשולים, קשה נפשית, לעמוד בפני ה'צד השני' - כביכול .
מלבד שאני מספרת לכן על המסע שאני עומדת מולו בפתח,
אני חותרת לכך שגם אתן בנות, כאלה שלא בהכרח נוסעות למסע הזה איתי,
תלחמו למען ההשפעה הזאת!
למרות שהכל ממש לא ממש בסדר .
כי גם אם המבחן מול קיום האנוש בגלל התחממות כדור הארץ נותן את אותותיו, אני חושבת שגם המבחן מול השלום נותן את אותותיו .
קורא לנו להסתדר פעם אחת ולתמיד,
נכון שהתהליך יקח שנים בספק בכלל חודשים, אבל צריך לקחת את העניין בידיים, כי לפעמים פוליטיקה היא לא בהכרח מעשית כמו לקום ולעשות משהו!
הרבה חוקרים ובעלי מקצוע אחרים מפקפקים בדור המיוחד שלנו..
אני בהחלט לא.
אני מאמינה בכל אחת מכן, כי אנחנו הדור שיכול לקחת את העניין בידיים!
מקווה, שהכתבה הזאת שינתה , אפילו בקצת את החשיבה שלכן,
אם כן.
אהיה מאושרת, כי הצלחתי לפקוח עוד כמה עיניים.
נפגש בפעם הבאה, אוהבת,
רוני ."
קטע שחברה שלי חיברה והרגשתי צורך להעתיק אותו לכאן ..
אני מקווה שכולנו השכלנו קצת,
לי זה עשה בהחלט משהו..
החיים שאחרי המפמ"ר מאושרים לכולם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
