גבר של גברים

זמן רב לא שכבתי בחיקו של גבר מחמדים

חלומות וזקפות כואבות עטים עליי בלי רחמים

יכלתי לחבר עכשיו שיר בן אלף שורות

לכתוב באריכות כמה אתה ואיך אתה ולמה אתה.

מי שיסתכל בפה שלך לא ממש יתרגש

שפתיים שגרתיות לגמרי

שני טורי שיניים מעט מוכתמים בטבק

לשון לא נראית מיוחדת, ארוכה, או בעלת צבע ייחודי.

אבל

מי שייבלע על ידי הפה הזה, בנשיקה או במציצה או 

בחדירה חוקרת ופולשנית לחור השחור

או יִלָּקֵק באברי הגופו השונים

הוא

מדי בקר יניח מקלות קטורת

תחת תמונת פניך, ויברך את גורלו.

כף רגלך השחורה

צפורניה סדוקות ושבורות

פטריה אחת או שתיים רובצות

על צפורני אגודליך

ואני

עבד לגופך, עבד לצורתך ולריחך

אני בשקיקה מלקק כל חריץ בכף הרגל

דבר לא מגעיל אותי

ועת אני נשפך בצווחה לגרונך

אני מרגיש איך פיסת עור מרגליך

נודדת אל מעיי.

הזין שלך, יש לו צורה של בננה על הצד

נוטה שמאלה, לא ימינה

נורא קשה למצוץ בננה על הצד

אז גם אני שוכב על הצד

מתאים את זווית הפה

לזווית הבננה הטעימה הזאת.

כשנפגשנו תלתליו בין רגליו היו מסופרים בקפידה

מעט שיער סביב החור האלוהי, כמו חיקוי דק מן הדק לאיבר הנשי

ביציו קירחות, סביב איברו ללא שיער והשיער מעל הזין

היפה, הארוך והשמן שלו מסופר היטב.

והנה

חלפו הימים, חלפו הלילות, גם שתי השנים האחרונות

הוא מצא עבודה טובה, אשה נאה וצעירה ומקום בפריפריה

והנה הופיעו תלתליו הטבעיים מכסים ערוותו ברוחב הדעת

רכים, מריחים טוב

מעטרים את הכידון , החרב, הצינור והידית בהילה שחורה עזה.

בסוף הוא בא, מהמדבר

עטוי גלביית ענק, כאפייה שחורה

על גבו תרמיל רחב וגדוש חפצים

פניו עטויי הזקן חייכו אליי, כך ידו מונפת לברכה.

ואני

אני הקטן והעלוב התחפרתי מייד בגלימתו

מחפש את עץ החיים

בין רגליו מיששתי

תחת גלימתו זחלתי

ורוויתי את סם החיים.