היה לי קצת זמן לשוטט ברחבי הישרא....קראתי כל מיני פוסטים...של עצמי בעיקר...גיליתי תגובות של אנשים שפיספסתי כנראה ....אנשים אנונימים...אפשר לקרוא להם פחדנים?? בכל שנות ההתבגרות שלי לא משנה מה עברתי אף פעם לא דגלתי בלהסתיר את עצמי או את הרגשות שלי...

למה החלטתי לכתוב??..לאדעת להט של הרגע...

מוזר לי פתאום להיות לבד עם עצמי לרגע...לא יודעת איך לאכול את זה...

מצאנו דירה...קיבלנו מפתח...היא מחכה רק לנו, רק שלנו אין זמן לעבור...מכרנו את נשמתינו לשטן(עבדות בפרך הכוונה) בשביל שכר דירה וקצת שקט לשנינו...

את הלימודים עזבתי...הבנתי שאין לי מה לברוח ואני כבר אלך ללמוד משפטים...וכל תחלופה אחרת לא תשביע רצון.

היה שבוע מתיש ....הרגשתי שכל העולם על הכתפיים שלי...תכף השבוע נגמר...

הא הדירה....יש לה חצר...ועוד חדר נוסף...שיהיה לשקט של שלומי או שלי...

הוצאתי ולא הוצאתי את מה שהיה בפנים...

פרץ געגועים לא ברור למה או למי....

העתיד רק הולך ומתקרב...