סיימתי טירונות, עברתי שבוע מיונים, זהו, אני כבר חיילת באמת= הפז"מ דופק.. וזה הכי חשוב נראה לי לא?
לאחרונה אשכרה התחלתי להבין איך הכל עובד בצבא.. ומסתבר שזה לא ממש כמו שחשבתי..
תמיד אמרו שהצבא היא מערכת אחת גדולה ויש פרמידה והיררכייה מסויימת שבראש הפרמידה עומדים צרכי הצבא.
חשבתי איכשהו שגם לחייל יש מילה בעניין.. הוא מכוון את עצמו ויחד יש אינטראקציה- אבל טעיתי.
שיבצו אותי בקורס שלא בחרתי [למרות שנתנו לנו לבחור 5 והשאיפה הייתה לקחת את הראשון או השני שבחרנו]
אחרי ששיבצו אותי וניסיתי לעבור קורס מנעו ממני.
והסיפור של מה שעבר עליי כל הזמן האחרון די ארוך ואין לי כוח לכתוב הכל.. אבל בואו נגיד שעברתי שבועיים שהיו לא קלים בכלל...מצאתי את עצמי במצבים שבחיים לא חשבתי שאני אעמוד בהם, בסיטואציות, דברים שבחיים לא חשבתי לעשות- חשבתי לעשות השבוע.
יותר מידי.. יותר מידי דברים שהם לא אני.
ורק בגלל שהם לא אני וכי אין לי אומץ לא עשיתי.
החלטתי שכל עוד ואני בבית, אני מנצלת ת'רגעים שלי כאן במרכז כדי לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת- בלי ששום מסגרת תכתיב לי איך, מתי, למה, כמה.
אז נכון, צבא בא לחנך... אבל כשמסתכלים על זה כמו שאני מסתכלת על זה עכשיו- אין היגיון במערכת הצבאית.
תנסה , תשבור ת'ראש ותנסה להבין.. לא תצליח.
זו הסיבה שכרגע קצונה לא מושכת אותי, אני לא חושבת על לחתום קבע כי אני חושבת שזאת תהיה טעות.
אני לא הולכת להתחתן עם הצבא.. אני הולכת פשוט לתרום את החלק שלי שנתיים.. ולעזוב לחיים טובים יותר .
חשבתי השבוע.. והגעתי למסקנה ממש ממש היום.
הקורס הזה- שאני לא רוצה.. אולי רק יחשל אותי- דווקא בגלל שלא רציתי אותו אולי זה דווקא נכון ששמו אותי שם..
אני לא יודעת כבר מה לחשוב.. אבל יותר מידי אין מה לעשות וזה המצב. אז צריך להתמודד.
סופ"ש מקסים שיהיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
