לאט לאט הדברים נגמרים להם..
החודש הזה הולך להיות החודש האחרון שלי במכללה. אני כבר עובדת על הפרויקטים -גמר שלי.
כ"כ נהנתי שם, מצאתי את עצמי מתחברת עם אנשים שגדולים ממני ב10 שנים ויותר.
מצאתי את עצמי נותנת להם רעיונות, והם נותנים ביקורת (והרבה פעמים טובה) לעבודות שלי.
אני אתגעגע אליהם, למקום הזה בכלל..
בחיים לא חשבתי שיהיה לי כ"כ כיף שם. ועכשיו זה הולך ונגמר :(
גם החופשה שלי נגמרת לאט לאט..
אמנם יש לי חודשיים וחצי עד הקד"צ, אבל אתם יודעים כמה מהר עוברים חודשיים?!
בסוף פברואר אני מסיימת לעבוד, ואז יהיו לי שבועיים בערך עד הקורס. אין לי שמץ מה הולך להיות.
אבל האמת שאני לא מפחדת או לחוצה.
זה פשוט קצת מוזר.. אני מתחילה להרגיש גדולה פתאום..
בכלל בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהתבגרתי.. שמשהו השתנה אצלי, לאדעת אם לטוב או לרע.
החיים האמיתיים מתחילים אחרי הצבא, אבל האמת שהחצי שנה האחרונה הייתה מין פרומו כזה:
אני נוהגת, כבר כמעט באופן קבוע (ולא פעם בשבועיים). אני עובדת 4 ימים בשבוע, והולכת לפגישות עבודה.
יש לי כרטיס אשראי, רשיון נהיגה וכרטיס מגנטי של "מאוחדת" בארנק. אני מוציאה כסף בכספומט.
אני יוצאת למועדונים בתל אביב (לא באופן קבוע, אבל עדיין).
אני עומדת לסיים סמסטר ראשון של תקשורת חזותית במכללה.
אני ילדה גדולה.. או שאולי אני לא ילדה יותר?
אני חושבת שבריטני ספירס בזמנה, הגדירה את הגיל הזה בצורה הכי נכונה "i'm not a girl, not yet a woman "
אני לא ילדה, עדיין לא אישה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
