כשאתה נוגע והידיים שלך עליי; הנשימה נעתקת החמימות עוטפת,

יש לי כל כך הרבה לכתוב כל כך הרבה להגיד ו...

אני גם לא מוצאת את המילים וגם מפחדת לאבד את הזמן הזה.

הכותרת למעלה?

לא יכולה לתאר יותר טוב את מה שאני מרגישה בנוגע לישראבלוג.

משנת 2005 הבלוג הזה קיים.

בין היתר הספקתי במהלך השנים לפתוח עוד כמה 'בלוגים סודיים'

שגם אותם אפילו שמרתי ואין לי אומץ לסגור או 'להשמיד'

כי... דבר ראשון - כזאת אני.

אני לא מסוגלת להיפטר מדברים.

הארון שלי, המגירות שלי וכל מיני דברים שיש לי מתחת למיטה יעידו על כך.

מה יקרה אם ישראבלוג ייסגר?

דבר ראשון פשוט אי אפשר לעשות את זה.

אני בנאדם של שגרה. אתם לא יכולים לקחת לי את השגרה אני אתמוטט לחלוטין!

אני באמת לא יכולה להסביר איך אני ארגיש.

הבלוג הזה עבר כל כך הרבה מאז שנת 2005.

היו לי כל מיני חתימות של "נופ נופ" ו"סנופי" ו"נופרצקה"

אבל מאז ומתמיד נשאר אותו המספר המוכר 169977

שאי שם בכיתה י' האמנתי עוד שהוא באמת מסמל משהו (די מטריד)

הוא היה בהתחלה גם בלוג כפתורים ועם מלא שאלונים שבועיים...

משהו הזוי.

הכל אצלי כאן.

כל החוויות שלי מהחטיבה,

כל החוויות שלי מהתיכון,

כל החוויות שלי מהטירונות,

כל החוויות שלי מהצבא,

כל החוויות שלי מהעבודה,

כל האהבות שלי,

כל שברי הלב שלי,

כל האכזבות,

כל הדיכאונות,

כל רגעי האושר הטהור,

כל רגעי השפל והגאווה שלי.

הכל מהכל כתוב כאן.

רציתי להמשיך. לא ידעתי מתי זה יפסיק.

ידעתי איך אחרי היום הראשון בלימודים לתואר הראשון אני אבוא לכאן ואתבכיין.

אחרי סופ"ש מושלם אחרי הפסיכומטרי בבאר שבע אני אפרט כאן הכל.

אחרי שהנה אני, כנראה אני, עם כל התסבוכות מנסה להקים מערכת יחסים אמיתית..

אני אכתוב כאן הכל.

אז אי אפשר לסגור את ישרא בלוג.

אם אני לא מוכנה להפסיק לכתוב כאן - אז אל תקחו לי את ישרא בלוג.

עם רגשות מעורבים והתכווצויות רבות בבטן...

המשך שבת נעימה~