גם פה שומעים את הפיצוצים, 60 ק"מ בקו אווירי מגבול הרצועה, אמצע הארץ, והקולות חדים וברורים.
שריקת סילון, השובל נראה גבוה גבוה בשמיים הבהירים של עמק איילון.
הם לא נחים לרגע, רעם הרוטרים לא פוסק, כמו צרור מתמשך...
רק כיוון הרוח משפיע על עוצמת הדציבלים.
היום הרוח הביאה לראשונה את הדיי הפיצוצים.
החלונות (ויש הרבה וגם גדולים בבית עם נוף שכזה...) רועדים ואז הד מרוחק של פיצוץ עמום...
ויש הרבה כאלה...
החלונות האדומים שבמרפסת האחורית הם הראשונים לרעוד...והראשונים להוציא אותי אל מחוץ לבית כדי לשבת על הדשא ולהתחרדן בשמש החורפית.
אבסורד. שקט. ירוק. דשא. חתולים שחורים עם פרווה נעימה - כולם שלי בצרור אחד במרפסת האחורית...
אני לא נוהג לרבוץ שם הרבה...ואני לא יודע גם למה. כי זה מקום אידיאלי.
אין הפרעות. אין שכנים. אין כלום.
רק ירוק, תכלת, שקט ואבסורד.