קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

קשה לי לכתוב, אני פשוט גמור מעייפות אבל הפוסט הזה מחזיק אותי ער. אני לא רוצה להרדם לפני המשחק של מכבי. טוב, כנראה שלשם שינוי זה לא יהיה חופר הפעם אבל מי יודע? נזרום עם זה.

את ערב יום העצמאות חגגתי בירושלים. עליתי לעיר ונסעתי לדירה של חבר שלי מהלימודים, עידו, שגר בבן סירא, מרחק יריקה מממילא במרכז העיר. הורדנו כמה צ'ייסרים של עראק ואז, לאחר שהכרתי כמה מהחבר'ה שלו ודברנו בעיקר על אה ודה ושטויות של שיכורים, שמנו פעמינו לממילא שם היתה מסיבה של אגודת הסטודנטים מול חומות העיר העתיקה. הלכנו איזה עשרה חבר'ה בערך ואז התחיל הקטע המוזר. מהרגע שנכנסנו לממילא התחלנו לאבד אנשים. כך בכל פעם שסובבתי את הראש מישהו הלך והקבוצה הצטמצמה. גם עידו איכשהו נעלם ולא ראיתי אותו עד סוף הלילה. המשכנו ארבע או חמישה והגענו למסיבה כשמהר מאד נשארנו רק שלושה: אני, בחור בשם רותם ועוד ידידה חמודה רצח של עידו, דפנה. נכנסנו פנימה ואשכרה הצלחנו להשאר ביחד למשך איזה חצי שעה בה רקדנו והורדנו עוד כמה צ'ייסרים. ואז גם היא הלכה לאיבוד כשאני ורותם הלכנו להכיר כמה בחורות וכשניסיניו להתאחד איתה מחדש התבלבלנו בינה לבין משהי אחרת וזה היה מצחיק. טוב, פה זה לא נשמע מצחיק כי אני גם לא באמת משקיע בכתיבה ובכל מקרה הקוראים לא יבינו אבל תאמינו לי שזה היה משעשע. ראיתי שם מלא אנשים שאני מכיר.. מהלימודים, מהתיכון, משריגים, מהצבא גם. היו הרבה קטעים מצחיקים, היו הרבה בחורות חמודות אבל לא יצא מזה כלום לצערי.. סתם פלירטים וריקודים הדדיים שלא מובילים לכלום אבל זה עדיין היה כיף. הייתי ממש שיכור, זה פשוט היה כיף כי זה היה בדיוק בדרגה הנכונה. מספיק בשביל שאני אשתחרר, ארגיש חופשי ולא אזכור הרבה אבל גם לא שיכור ברמה כזאת שאני עושה שטויות שאני מתתחרט עליהן אחר כך. באיזהשהו שלב יכולתי להשבע שחבר שלי מהלימודים בירמן שם ושדברתי איתו איזה כמה דקות אבל היום כששלחתי לו הודעה הוא לא הבין מה אני מזיין לו בשכל... מוזר. בארבע וחצי בבוקר כבר התחלתי להרגיש עייף אז התחלתי ללכת לדירה של עידו כשבשלב הזה אני לגמרי לבד אחרי שאבדתי את כולם וגם עידו לא ענה לפלאפון. מאחר והשארתי את המפתחות בדירה שלו, לישון באוטו לא היה אופציה ופשוט קיוויתי שמישהו הגיע לשם לפני ושהדלת פתוחה. דפקתי ודפקתי עד שפתחו לי ונכנסתי מותש לישון על המיטה של עידו שם הוא היה כבר שרוי בשינה עמוקה. בסלון היו עוד כמה חבר'ה מוטלים כמו גופות. בבוקר קמנו עם הנגאובר כמובן וניסינו להבין מה לעזאזל עבר עלינו אתמול ולאן עידו נעלם?? לא משנה, הלילה סאגה הזה היה מענה למרות הדברים האלה.

חזרתי לשריגים בצהריים ואחרי ששתיתי ואכלתי קצת קפצתי לגבעת ישעיהו לעל האש של ההורים שלי עם חברים שלהם. לא כדי להיות חלק מהברנז'ה של גיל הזהב חלילה אלא כדי לספק את המאנצ' שלי לבשר מליל אמש. ממש התאפקתי לא לאכול באיוו אתמול. אחרי תאוות הבשרים חזרתי הביתה כדי לגלות שכל הרחוב שלי מפוצץ במכוניות ושאין איפה להחנות.. זה נוראי, שריגים בחגים כאלה של טיולים נעשית למעין תל אביב כשכל מי שיש לו מכרים בשריגים מגיע עם המכונית שלו וחונה ברחוב על חשבון מכוניות של תושבים.

בקיצור הצלחתי איכשהו להחנות את הרכב, ארגנתי תיק מהר בבית ויצאתי עם גיא לגיחה קצרה של פק"ל קפה ועישון סיגרים בחירבת קייאפה. שם, עם הנוף של עמק האלה פרוש תחתיי, יכולתי פשוט לקחת נשימה עמוקה ולהרגע.

הלוואי והיתה לי תמונה מאתמול, נראתי טוב, אבל אין לצערי. זה לא היה הפוסט הכי מוצלח שלי מבחינת הכתיבה אבל נו, ניחא.

חבר שלי מחו"ל שלא ראיתי שלוש עשרה שנה בערך מגיע לבקר בארץ בשבוע הבא.. אני חושב שיהיה טוב. אני אעשה לו סיור בירושלים ובעוד כמה מקומות. אני ארחיב על כך יותר בפוסט הבא אני מקווה.

מישהו מקוראיי היה בירושלים אתמול? סתם מסקרנות.