זמנים קשים עוברים עלי.
אני לא יודעת מה אני רוצה בחיים שלי.
ההורים לוחצים עלי, שאני אלך ללמוד השנה, ואני לא מסכימה.
ממש לא.
אני לא מוכנה לסיים צבא בספטמבר וללכת ללמוד באוקטובר.
זה יותר מדי בשבילי.
הם בהחלט לא מבינים אותי.
אני רוצה לחיות חיים עצמאיים, נמאס לי לחיות כבר בבית כל הזמן עם עין בוחנת
ולתת דין וחשבון.
אני בהחלט רוצה להתחיל לעבוד במשך שנה, לעבור בית, לגור במרכז (ת"א, רמת גן, גבעתיים) לבד עם שותפים לא אכפת לי.
אני אלחם בכל הכוח.
זה ממש מתיש נפשית, אין לי כוח כבר לחשוב ולדבר על זה.
אני שונאת לחשוב על העתיד, זה לא כיף, זה לא בריא לי.
אני רוצה לחיות את ההווה, לא שהוא מזהיר יותר מדי ובעל פעילויות רבות, אולי יהיה יותר טוב, אבל בינתיים.
ממש נשבר לי הזין.