עיר הירח

כל הציפורים

אותן אני יולדת

מתות.

אני מפזרת קבריהן

בין השירים שלי

[אלו שלעולם לא יראו אור יום

או ימתחו את כנפיהם],

מקוננות אצלי בבטן,

גוזלות לי את האויר.

         *

לעולם לא תהיה לך מנוחה.

פזרי מיטות לרוח;

להשעין ראשך

על כתף שונה כל לילה.

הוא מרוכז-

הרעל שלך;

שתי ממנו במשורה.

מי אמר שיש לך זכות?

חזרי לצל,

לשירים של אוונסנס,

לילדות שמעולם לא הייתה לך,

חזרי אחרי חתולים;

שם מותר לך לבכות.

         *

כחול עד אין-סוף.

הוא עוטף את הקרע

שיש לך בבטן

בשלל דאגות קטנות

של יומיום,

הוא לבד דואג לך

בזמן שאת נבלעת

בין שתיקות לרהיטים.