עיר הירח

מישהו בוער שם,

הלהבות מגיעות לגרונו ממש.

עמוד של אש.

ונשמתנו מפוחמת,

מסכי עשן גדולים

מסתירים מעיננו

(עד גרונו ממש),

ואנו צולים באש

שאריות תקוותינו

במקום לכבות.

נישא תפילה לגשם

ביללות אינדיאניות-

הדברים מתרחשים מרוחקים.

מישהו בוער שם

במקום לכבות.

"אם יראוני דם ואומר דם יאמרו - צבע."

                                       אמיר גלבוע

כל הלילות הירח היה מלא,

עקשנות אורו ניצבת כעד

אשר בבית דין גבוה

לעולם לא יפצה פיהו.

ומי ירשיע?

בעיוורון הלילה

ראיתי דם,

ויאמרו-צבע.

אבל אני ראיתי דם!

סמיך ומבריק

ותמיד בצד הדרך,

שיירות שחורות פוסעות

וראשן מורכן.

ומי ירשיע?

סוף המסיבה.

מטעמים חצי-נגוסים

מושלכים כלאחר-יד אל האשפה,

שם חתולי רחוב חסיני אשמה

ישביעו תאוותם לנגד עיננו

כמו מתפארים.

הכל כבד עד להכעיס:

הצלחות, הכיסאות, העפעפיים.

בכל צעד משהו מתנפץ.

ואת שונאת אותם

עם החיוכים שהם מדביקים

על התשר

במין שביעות רצון עצמית.

ואת שונאת אותם

כשהם אומרים:

"זה לא כבד לך?"

ואת רוצה רק לסגור את החודש

בפרצוף שלהם,

ולהגיע הביתה לישון.

סוף המסיבה.

את מקלפת מהעור שרידי

אדישות

ושירים מאוסים.

אומרים שאלו השנים הטובות, היפות.

סידרו אותנו

כפרחים באגרטל

שקמילתם ארוכה מהפריחה.

צריך לנסוע הביתה-

עוד מעט זריחה.