עיר הירח

עם פחות זכרונות מתקלפים,

ופחות טעם לוואי של בדידות,

עם עצמות פחות שבירות,

ועם פלוס, אפילו קטן,

במאזן הכוחות.

בלי נהרות הבכי הסכורים,

עם סוליות בנעליים,

ותקוות רק במקומות הנכונים.

בלי לצפות להוקרה,

ועם כישרון מובחן

במשהו.

עם חוש הומור,

ובלי להכביד,

ועם הצד המבריק כלפי מעלה-

אולי אהיה ראויה לאהבה.

יש פח מתחת לכיור של הרגש

אליו אזרוק את כל חתיכות העצמי המקולקלות,

אלו שאין איש הרוצה בהן.

לכל חתיכה יש סיפור

אותו אשטוף עם המים,

וגם קצת סבון- להבריק,

שאהיה ראויה לאהבה.

הגעת בזמן הנכון

לאסוף זכוכיות זעירות מהקרעים בעורי,

לעשות ממני פסיפס נדיר

של תוצרי לוואי צבעוניים,

להגיד לי מלים

של מישהו אחר-

כמו הנשמה.

מישהו בוער שם,

הלהבות מגיעות לגרונו ממש.

עמוד של אש.

ונשמתנו מפוחמת,

מסכי עשן גדולים

מסתירים מעיננו

(עד גרונו ממש),

ואנו צולים באש

שאריות תקוותינו

במקום לכבות.

נישא תפילה לגשם

ביללות אינדיאניות-

הדברים מתרחשים מרוחקים.

מישהו בוער שם

במקום לכבות.