עיר הירח

את צריכה תמיד שיער חלק,

בטן חלקה, רגליים

חלקות. זהו שמו של המשחק

הזה: מבטי עיניים,

ועור רך, אל תרימי-

זה כבד, וילדים אם

תסכימי או שלא תסכימי

בסיוטייך הם באים.

ורק עוד קצת לרדת

רק קילו-שניים של

איפור. ממה את מפחדת?

אצלך הכל בשל.

בכל מקום ישנה טבעת,

וצילה מתארך והולך.

בחיי אני נשבעת:

בקרוב אצלך.

בנתיים דוחק השמלה,

צרות עקב גבוה,

מחשוף- כל מה שקיבלה

ישירות מידי אלוה.

אכן, סודן של אבנים

שהן פיסות שמיים.

בנצנוצי הטל בשחר

הן מהדהדות זוהרן.

כתבתי סונטות משלי, אבל

ליבי נכתב בעט אחרת,

כמו ידעה אותי עד עמקי הנפש;

אני מגלה בה את עצמי.

בזכותה אני אחרת.

אדוות הקול שגווע בנבכי הזמן

מציפה אותי

שלא אשקע.

בזכותה אני זוכה

באור מן ההפקר.

הרוח לאבן לא נושקת;

מסוגרת בחדרה,

אך זו- האבן - משתוקקת

לזו אשר בחרה.

בליל ירח נפתח הצוהר,

ואותה אבן מוארה

תשיר בעוז שירי הזוהר

לאפלת חדרה.

הנה יורד היום כמו עננת,

ואין הד לזוהר ליל

באור קופח של השמש,

רק צליל אשר נשמע מאמש

הרוח עוד נוגנת-

שיר הלל.