כנראה שהחודש הזה בכל זאת לא יהיה כזה טוב כמו שקיוויתי אה?
אז כמה צפוי, למרות שחשבתי שהלך לי דיי טוב במיונים, לא התקבלתי להדרכה. בטח בגלל שרציתי את זה כל כך, שברור שאיכשהו זה התפקשש בסוף - כמו תמיד.
ואל תחרבשו לי עכשיו "יש עוד מלא תפקידים בצבא" ו"הכול לטובה" וכאלה, כי האמת היא שזה הכי לא מנחם בעולם, כשאתה מאבד ברגע משו שתיכננת לעשות במשך שנתיים שלמות ואולי אפילו יותר. מגיע לי להיות עצובה, ולהאשים את הצבא ואת כל העולם המחורבן הזה. והכותרת בכלל לא צינית ובכלל לא מגזימה - זו אכן עוד אכזבה לאוסף האכזבות שלי מהחיים שלי ומהחיים בכלל, כמה דכאוני שזה נשמע, זה נכון.
התאכזבתי מאהבה איפשהו אי שם בסוף כיתה ט', התאכזבתי מאנשים בחופש שבין י' ליא', והתחלתי להתאכזב מעצמי בערך מתחילת השנה הזו.
ועכשיו כל מה שנשאר לי לחשוב זה, במה לעזאזל אני כן טובה? כי מבחינת כשרון כלשהו - אני רק חובבנית ואולי גם זה לא, מבחינת שכל - אני מתיימרת להיות חכמה אבל אני לא באמת כזאת, מבחינת הישגים בחיים - פחח זה ממש מביש כבר.
כפי שזה נשמע, הבטחון העצמי שלי שואף כרגע לאפס.
ומטרות לחיים?
בינתיים רק אחת מינימלית ביותר - להפסיק להתאכזב. ובשביל זה, צריך להפסיק לצפות ולרצות. ובשביל זה צריך להפסיק לחיות.
מסקנה מזה יש רק אחת, אבל אל תיבהלו, אין לי נטיות אובדניות או משו, אני עוד לא במצב כזה. רק נשמעת ככה.
בהגדרה - פשוט נמאס לי. נמאס לי מהחיים, מאנשים ומעצמי. אני רוצה לברוח.
השאלה היא לאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
