Time of my life

אין לי מושג איך אני מספיקה לעשות את כל מה שאני עושה...

אני עכשיו דוגלת בשיטת ה"צעד צעד" - לחשוב כל פעם על הצעד הקרוב הבא במקום על כל הצעדים הבאים, כי זה סתם משגע אותי.

בזמן האחרון, יצא לי להכיר יותר לעומק כל מיני אנשים, ואני מוצאת את עצמי דיי נהנית מזה :)

ההרגשה הזאת של החיפוש העצמי הולכת ומתעצמת ככל שמתקרב הסוף של הלימודים... להתרגל לשגרת חיים אחרת פתאום נראה לי כל כך מפחיד.

לממש את עצמי. מה זה אומר בכלל? והאם לא עשיתי את זה במשך כל חיי, ואמשיך לעשות עד יום מותי?

ואהבה... רק אומרים ש"זה יבוא". נמאס לשמוע את זה כבר...מאז שאני זוכרת את עצמי מתעסקת בנושא הזה אומרים לי "זה יבוא". ואם זה לא יבוא? ואם יקרה לי משהו לפני שזה יבוא? אז אני מפחדת. מותר.

אולי באמת אי אפשר לאהוב אותי.

אגב הפסקתם להגיב לי... ולמרות שאני יודעת שאתם נכנסים וזה, יהיה נחמד לשמוע מכם קצת =]

לילה טוב