זהירות - פוסט נרקסיזם.
אם את/ה יפה נפש/בעל הערכה עצמית נמוכה/אדיוט, אנו מייעצים לך בחום ללחוץ על ה-X הקטן הזה בלמעלה של חלון האינטרנט. איננו אחראים לכל תופעות לוואי, הכוללות אך אינן מוגבלות ל: עצבים, תסכול, רגשי "פחח מי הוא חושב ת'צמו", וכו'.
אז...
כן, בכל אופן.
אחרי שעברנו את הקטע הקטן הזה, יש עוד משהו אחד קטן שחשוב לי לבצע לפני שאני ממשיך:
רועי!
מזל טוב שמן!D:
(אם לא היית מסנן אותי כ"כ הרבה [או אם סהר לא הייתה מסננת], הייתי מספיק להשיג את הטלפון שלך.
היות ואיבדתי את שלי, הספקתי להשיג אותו רק לפני כ-6 שעות, ב-10 בלילה, כשהוא היה כבוי, ועל כן עמך הסליחה..:])
(והנה קישור לבלוג שלו, בתור קדם-מתנת-יומולדת!)
יופי:)
אז..תקשיבו!!
בגלל ש (כיוון ש._.) המחשב שלי חזר אליי מתיקון, הוא עובד!
אבל הוא מכוער!!!
אתם יודעים איך זה, ווינדווז חדש, כל ההעדפות האישיות שלי נמחקו, וכו'.
אבל ההארד דיסק נשמר, כי ביקשתי..
בכל אופן, עברתי על חלק מהדברים (כי..נורא התגעגעתי=]), ופתאום מצאתי משהו שבכלל שכחתי שקיים.
משהו שכתבתי לפני חצי שנה - מכתב לטירן. (אם את קוראת את זה ובא לך לראות אותו, את עוד תראי, אל תדאגיP: )
לא באמת כתבתי אותו בשבילה, זה היה בשביל עצמי כנראה, כדי לשחרר כלמני דברים.
בכל מקרה, שמתי לב למשהו בכתיבה שלי.
עד כמה שהמכתב דיבר על דברים פתטיים, ועל כמה שאני מסכן וכו', הצלחתי איכשהו (תהרגו אותי איך!) לכתוב אותו בצורה לגמרי לא-פתטית!!
כאילו, זה אשכרה מכתב שהייתם מרגישים נחותים אם הוא היה מיועד לכם. במקום שיהיה להפך. (ושלא תטעו, הוא מדבר על כמה שאני אוהב אותה ואומלל בלעדיה, ובכל זאת איכשהו יוצא שם שהיא נחותה ולא אני. ואני לא חושב שהתכוונתי לזה...)
בקיצור, כשסיימתי לקרוא אותו הייתי כולי עם פה פעור..: "פאק!!
אני...אני כותב טובO_O
אני כותב ממש טוב!!!D:"
ואז התחיל לי פרץ של רגשי אהבה עצמית ונרקסיזם וכו'.
אין לי הרבה כאלה, לרוב אני סתם אוהב את עצמי באופן כללי ומשתדל לא להיות פוץ בקשר לזהP: (נו, אתם מכירים אותי.)
למעשה, הרגשות האלה הכו בי כ"כ חזק, שבטעות כתבתי שיר!!
כן כן!
שיר אמיתי!!
כבר מלא זמן שלא כתבתי שיר=)
עכשיו, חלקכם עלולים נורא לשנוא אותי על איך שהוא מנוסח, אבל אתם תתמודדו עם זה, נכון?
(בכל זאת, זה שיר. תעריכו את האמנות. אני לא באמת חייב להרגיש/לחשוב ככה, שירים הם תמיד מוגזמים, ו...למה אני מתרץ את עצמי?!
אם למישהו יש בעיה עם זה, שיתאדה=])
ברייקסים נמוכים
(השם האמיתי של השיר הוא "נרקסיזם משתלט", השם הזה הוא בדיחה שאני מבין, ומוכן להסביר למי שישאל=])
מאוהב בעצמי, זו מחלה קשה
בכל מצב אבחר בי על פני כל אישה.
הנרקסיזם עליי השתלט. מרוב חיוכים את הפרצוף כמעט מעוות,
מרוב קפיצות ואושר נהיה כבר עייף, ובחיי זה כ"כ כיףD:
מנסה לחבק את עצמי, אבל לא מוצא במה לתפוס.
אז אני פשוט קורא בשמי, וחושב "אני כזה שוס!".
שום דבר לא יעזור.
אני נגוע, מדובק, ולמחלה הזו אין מרפא -
זהו פרץ של אהבה ואנרגיה בלי מעצור..
לא רגוע, וכל הזמן רק, רק חושב כמה שאני יפה.
כמה שאני מוכשר,
כמה שאני מדהים...
וכמה שאני מאושר,
שיש לי אותי לכל החיים!!D:
כן, כמו שאמרתי, הצניעות קורנת מתוך השיר הזה.
אבל היי, מותר שזה יקרה לפעמים=)
חח..לא?P:
עריכה: פורים שמח כולם=)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
