לפעמים החיים מקבלים משמעות שונה כשחושבים "מה חסר לי?" ולא "מה יש לי?".
אתה קם בבוקר, מצחצח שיניים, מעביר את היום בכיף, חוזר הביתה, מתיישב לאכול, מתקלח במים חמים ומתלבש בבגדים יפים.
אתה עונה ומתקשר למשפחה, לחברים הקרובים. עם כמה שזה אנוכי, זה מאוד כיף לשמוע שאתה כל כך חסר.
אתה הולך לבקר במקום אהוב, שבו אוהבים אותך ונהנים להיות איתך, סופח אליך קצת אהבה לא-טלפונית, וחוזר הביתה.
בערב אתה יוצא למועדון, אבל לא לפני שאתה מסתכל עשר פעמים במראה כדי לבדוק אם אתה עדיין יפה - ושזה עדיין לא
השתנה. במועדון אתה תלך לשירותים גם כשאין לך באמת מה לעשות שם, רק כדי
לעשות את הסיבוב הנוסף הזה ליד המראה, להסתכל ולשאוב עוד מנה של ביטחון.
אתה
חוזר הביתה ונכנס לאתרי היכרויות, אבל לא לפני שאתה בודק שוב את התמונות
שלך, לראות אולי אפשר להחליף אחת מהן באחרת. אתה הרי רוצה להיות אטרקטיבי. אתה מקבל את "טפיחת השכם" והצומי שהיית צריך וחוזר לעיסוקיך.
אתה מעביר עוד איזה שעה על הסדרה האהובה עליך והולך לישון.
וחוזר חלילה.
בסך הכל נהנית מאוד במהלך היום.
ובסופו של דבר, למרות שעל הנייר לא חסר לך כלום, אתה עדיין מרגיש חוסר.
אז אתה מנסה לשפר את החיים שלך:
אתה לומד לעשות משהו מיוחד{לבשל, לנגן...}, אתה מפתח תחביבים שאתה אוהב{כדורגל, מכון כושר, ריצה...} ואתה באמת נהנה כשאתה עושה אותם. אתה מחליש ומנתק קשרים עם אנשים שלא אכפת להם ממך ומאנשים שסתם עושים לך רע{או לא מספיק טוב}, אפילו אם לא בכוונה. אתה עושה שינויים בחיים, גם אם הם לא נראים תמיד הגיוניים או נכונים, רק מתוך הרצון העז והבלתי נשלט ומוסבר שלך לשנות. אתה יוצא אך ורק כשבא לך, ורק למקומות שאתה אוהב ועם אנשים שאתה אוהב. אתה משתכר פעם ב-, רק כדי שתוכל פשוט "לאבד שליטה", ולעשות בד-יוק מה שבא לך, ללא סייגים. אתה עובר דירה ומשנה את החיים שלך מקצה לקצה, וזה אפילו גורם לך להיות מאושר לפרקים, למרות הגעגועים.
וזה עדיין לא מספיק.
אז מה בעצם חסר לך?
יצור חמדן שכמוך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
