כֵּנוּת

יושב בבית קולנוע

בין אנשים זרים

יושב ונח

בין רגעים קצרים

שניות מהחיים

חושב נזכר

היום בבוקר

ומהרהר לחצות

את גבול המחשבה

ולשלם ביוקר

שלא להיסחף

לתהומות של יופי

שלא ליפול

בין הגלים

מהלומות לאופי

ורוגע אחד גדול

כמו רגע נצחי

ורוגע כאילו משום מקום

רוגע אמיתי

לנצח ישאר איתי

ריחות זרים חודרים

כה מוכרים

ריחות זרים

אך מאיפה

או בעתיד רחוק

הזמן עולה ביוקר

וזיכרון לרוץ איתו

מחר בבוקר

איבוד הכל

ועוד פעם אותו רגע

רוגע כחול

ופעם נוספת מפץ גדול

בשנייה אחת להיות

פה וגם שם

בשנייה אחת לחצות

גבולות

בשדה נעלם

וריחות של בדידות

וריחות של תקווה

ריח סיגריות בבר

וגם כוס המשקה הטובה

בלגן אהבה צפייה מתוחה

כמו אחרי הגשם

כמו ביום הראשון

החוקים הם כבר לא פועלים

נצלבו עם אור בוקר ראשון

ספק צלב, ספק קילשון

ובאוזן שוב אותו השיר

שוב אותו ההמנון

לעזוב את הסלע הטוב

על חופו של שרטון

רק לים הגדול, רק לחזור לישון

כמו רוגע נצחי