כֵּנוּת

או כמעט בקטגוריית החולמים.

או שאני חושב שהכל צביעות או סתם גזירת מחשבות בדרך לת"א.

עבר לא ידוע

עתיד מוסרט מראש

עיר גדולה

מתחברת כמו עירוי

שטף דם לראש

מטלות, משימות

תבנה את עצמך

לאף אחד לא אכפת

עוד 10 שנים לבד עם אשתך

בלוז עירוני

או קול בחשיכה

שירה בציבור

"אח שלי", "אח שלך"

אנשים בלילה

כל כך שונים

אלכוהול, סיגריות

הכל על הפנים

אתה לבד

כי ככה אתה רוצה

קפה וסיגריות

סקס,

עוד כוס קפה

מחאה חברתית

או כישלון אישי

"מסיבה בת זונה"

עצב אמיתי

שום דבר לא שלי

ובטח לא את

אי שם בת"א

שוכחת אותי

לאט

והעיר כמו חיים משלה

נימים צינורות, עורקים מכוניות

לפעמים יש פינות ירוקות

המראות מלווים בריחות

רק שם, רק לא להיות

עוד רחוב לחצות, עוד סיגריה לכבות

הטקס הקבוע שלי, עם המוסיקה (העצובה) ברקע, הדביאנט ארט שמשם התמונות, הדפים הקרועים שמהם אני מעתיק את השירה, וגשם סתיו שנופל על הלחיים - טעם מלוח בפה, הדמעות. והשקט.