כֵּנוּת

11.3.08

יום שלישי. יום עמוס במיוחד בלו"ז שהקצו לי.

5:10 - שומר דלת אחורית במדיטציה בוקר (מה שאומר שאני צריך לקום ב - 4:30)
16:00 - עוזר בהכנת ארוחת צהריים

19:30 - הרצאה

הגעתי למסקנה שאני צריך להיכנס לכושר עכשיו שאני במנזר. ככה אומרים לי הצמיגים שמתאספים להם שם בשיפולי הבטן. באופן מפתיע (או לא) אחד החלקים הכי טובים במנזר זה הארוחות. בחיי שהם מבשלים טוב האמריקאים האלה. כרגע צ'אד בתפקיד השף התורן וגם אותו, כמו כולם, יחליפו בעוד חודש שניים. כמו בצבא יש רוטצייה של תפקידים. אם לחזור למציאות לרגע בישראל נהגתי לאכול 2 ארוחות ביום וכאן זה תמיד 3 לא כולל נישנושים כמו הקערת פירות שליד המטבח. אני מנסה לעשות ריצות בערבים, אבל גם זה רק כשיש זמן, צריך להשחיל את זה בין פעילות אחת לאחרת וגם אז הריצה לוקחת פי 3 פחות זמן מהמקלחת, החלפת הבגדים והתכנון מסביב. 

בנוסף לכל נהייתי קצת חולה. מצונן ככה. ביקשתי מהצוות מטבח לחם עם שמן זית ושום. תרופת סבתא רוסית מאמא שלי בישראל. בחיי שמשהו פשוט כזה יכול להיות מעדן אחרי שלא אוכלים אותו במשך חודשיים. ובכלל משום מה הם לא משתמשים ב-שום בבישול פה. (לקח לי זמן להשיג את המוצר הבסיסי).

באמצע היום בספרייה או בעבודה משרדית שסיפחו אותי אלייה (לא זוכר) מצאתי זמן לקרוא את ההנחיות לטבח של דוגן (נזיר יפני מפורסם מהמאה ה-16 ביפן). בעיקר דיבר אלי דברים קטנים שעשיתי ועיניתי את עצמי לגביהם בחלק שנותן הנחיות לנזיר המקבל את האוכל:
[טוב שמסורות נשמרות בזן - אפשר לכעוס על חטאיך, בדיוק כמו נזירים זוטרים 500 שנה קודם.]

חטאים שלי/ איסורים ע"פ דוגן:

- לא להסתיר אורז מתחת לסלט או מרק

- לא לערבב יותר מדי בין תכולות הקערות (יש 3 לכל סועד אותם שוטפים בסוף כל ארוחה ולוקחים לחדר)
- לא למלא קערה יותר מדי עד שיש סכנה שזה ישפך

- לאכול במנות קטנות

- לא לערבב קערות 2 + 3 בארוחה הטקסית של שישי (אוריאקי)

לא פלא שנהיו צמיגים :)