כֵּנוּת
|
| 3/2012
על בנות - פמיניזם
אני יוצא עם מישהי בימים אלו. אפשר לקרוא לזה 'יוצא' למרות שרוב האנשים כבר היו חולקים עלי בנוגע להבחנה הזו.
ואותם בעיות. אותם בעיות כמו אצל כולם.
כמה להתקשר? מתי נתנשק? מה הכוונות שלה? מה הכוונות שלי? מוקדם מדי להזמין אותה הביתה? לרצות את זה/ להתכוון או לתת לזה לזרום?
איכשהו תמיד יותר קשה עם ישראליות. (אפשר לחשוב שאני לא). אולי אני צריך לנסח את זה מחדש: איכשהו תמיד יותר קשה עם אנשים.
הנה! עכשיו זה טוב.
ומכאן החיבור הטבעי ל- למה אני לא פמיניסט למרות שאני טוען שאני: (משפט שמוכיח א' כל שאני קשה עם עצמי ושנית, כל דבר אחר שקשור לפמיניזם).
א. אני גר בראשון - אי אפשר להשיג דייט כשאתה פמיניסט בראשון
ב. עובדות החיים I - קשה להתחיל עם בנות כשאתה פמיניסט. כל דבר שאתה מעלה על נס הופך למשהו בלתי מושג
ג. עובדות החיים II - קשה להשיג סקס כשאתה פמינסט. יש famme fatalles אבל רוב הסיכויים שתיפול על אחת שתצפה ממך ליזום
ד. פילוסופיה זה רע לבריאות - כשצריך להתאים את צרכי השעה לאיזשהי תוכנית על שלא בהכרח בא לך עליה
וקצת על צביעות, כי הפוסט הזה נמשך ונמשך והשעות הופכות ליותר ויותר קטנות.
If you know me in real life I'm far from the 'dark, latin, mysterious lover' type. אבל למרות הישירות הבוטה, תליית הלב על שרוול הבלוג, ולשון שלא יודעת מנוחה אני מוצא את עצמי dumbstruck מבנות שמבקשות, דורשות ומשדרות משהו מסויים בעוד הן נופלות שלל/נופלות לרגלי הדבר ההפוך מזה. "אני לא אוהבת אותך", "לא רוצה לראות אותך" , "אל תתקשר אלי", ... , ... ואז הוא מופיע מתחת לדלת שלה, מתקשר בלי הפסקה, מאיים שיעשה ככה וככה וכאילו היא חוזרת בה מכל מה שנאמר.
אני יודע. כי גם אני הייתי שם.
פעם אחת.
האמת היא שצביעות לא קיימת. זה הכל אנשים. לכל אחד סגנון ההתקשרות משלו שלפעמים גורר בחובו תקופות התבודדות/ התפרקות/ מערכות יחסים ספורדיות/ לא עקביות והרבה אי הבנה מצד אחרים.
BULLSHIT
אני פשוט לא מכיר את חוקי המשחק. סוף פסקה. שתיקה.
אמרה מרסי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: