כֵּנוּת
|
| 5/2012
מחסור
לפעמים נדמה לי שכל אותו החרא אותו אני עובר בשנים האחרונות עובר רק עלי. ואז יש את השיחה המקרית עם האדם הקרוב (והמקרי בד"כ) שבה מתברר לי שזה לא ככה. כולם עוברים את אותו חרא. כולם מדוכאים. כולם חוזרים בשאלה, או יותר נכון מצויים בה.
כל פעם
שטוב לי: מה הם החיים האלה? כל פעם שרע לי: מה הם החיים באלו?
חבר שלי התאבד לפני 3 שבועות (כבר). בהתחלה היה חוסר אמונה, אח"כ ניסיון קדחתני להבין מה קרה שם, ואז הוא הצליח לקרב לעולם שלו את כל אותם אנשים שהיו לו ממקומות שנים, מזמנים שונים. ועכשיו הכל נראה סתמי אבל בכל זאת נשארה תובנה אחת:
כל עוד הוא היה חיי הוא היה גדול מהחיים, גדול על החיים. עכשיו שהוא לא כאן איתנו זה מרגיש כאילו הוא חילק את הכוחות שלו בין כל מי ששרד וכולנו בסתר ליבנו התחייבנו להצליח איפה שלו לא הייתה ההזדמנות. כל אחד מאלו שהכיר אותו קצת יותר טוב רוצה לעשות משהו מעצמו. אם לא בשביל עצמו אז בשבילו שאפילו לא יזכה לראות את את תוצאות מעשיו.
ומראה הפנים שלו בארון הקבורה לפני שריפת הגופה. 30 מעלות בחוץ ועדיין קר. כל כך קר.
הכי
חשוב בחיים זה לבחור
הכי קשה בחיים זה לבחור
ואני עם הצרות הקטנות שלי, עם החיים הקטנים שלי. מגדיר את עצמי כמאושר בסך הכל. אחד כזה שיש לו הכל ורק חסר לו דבר אחד. דבר שחלק מהאנשים אפילו לא יודעים מה הוא אומר. דבר שמי שנכתב עליו הקטע הזה טען שהוא חווה אותו עשרות פעמים.
ואני גם לא טורח. לשאול מה זה? מה זה אהבה, אהבה אמיתית? כי איפה שלא הייתה פעם אהבה אמיתית היא הופיעה פתאום, ואיפה שהיא הייתה היא הספיקה להתכסות במעטה של שנאה, קרום דק של ליכלוך, של זיעה, דם ודמעות.
אהבה אמיתית? אולי זה החיים עצמם. תשובה שלא עוזרת לאף אחד אבל אני לא יכול שלא לחשוב עליה. כמו שהמורה שלי לקארטה ויוגה אמר לפני 6 שנים בערך: "בני אדם נאורים לא יפחדו לאהוב. לאהוב יותר מבן אדם אחד." ואני חושב שהוא צדק כי אהבה זה הקרבה. הצורך שלנו להיאחז בבן אדם מסויים סתם נובע מפחד. אבל רוב הזמן אנחנו פשוט לא יודעים אחרת. גם אני לא יודע אחרת, נזכר לרגעים פה ושם שזו האמת ואז עוד פעם עננים עוברים על פני השמש. יום סגריר.
לחשוב על אהבה נכזבת בלילה
זה נורמלי, בבוקר זה כבר פתולוגי
אתמול מסיבה. היום שאלו אותי: איך היה? לא ידעתי מה לענות, מצאתי את עצמי תקוע בין ה- pros וה- cons. אולי אני יעשה את זה בצורת רשימה באמת:
pros
היה רגע ששילהבתי מס' לא מבוטל של אנשים לרקוד/ להתפרע, מה שכלל סלסה עילגת עם אחת מבאות המקום
אדם שטיבעו לא נודע התגלה כחבר, הוא מספיק עיקבי בזה עד כדי שאני מתחיל להחשיב אותו כחבר טוב
אני מתחיל להרגיש בטוח באדישות שלי כלפי האקסית, זה עוזר שיש לה בן זוג ושהיא לא השתנתה כלל
cons
צריך סצנה חדשה, בעדיפות עם מוזיקה כזאת שניתן יהיה לרקוד אליה
חוסר שעות שינה
אקסית
"על כל מה שאי אפשר לדבר עליו, מוטב לשתוק"
ויטגנשטיין
http://www.youtube.com/watch?v=9u6jKV9TPLc
|
נכתב על ידי
,
25/5/2012 22:31
בקטגוריות **prose, **קצרים, **רוח, *רשימות, דיכאון, חברים, חיים אמיתיים, מוות, סיום, *פסיכולוגי, כרונוס
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: